הכל דבש

היום, אחרי הרבה הכנות, תכנונים, שיחות, לבטים בטלפון וחפירות אין סופיות הפליג לו צץרץ עם שלושה מחבריו הטובים לטיול באניה של מנו ספנות.

הוא עבד קשה במשתלה (זו עבודה מועדפת) כדי להרוויח כסף, וכל זמן שהזיע והתייגע בסחיבת שתילים תכנון בקפידה את הטיול והיום הוא יצא.

הילד הקטן והמבולגן שגידלתי התבגר, למד לארוז מזוודה ולתכנן תוכניות ולדאוג לכל הפרטים. הוא גם ענה בחיוב להצעת עבודה בקבע, ויש סיכוי טוב שהעניין עוד יתממש, אבל גם אם לא הוא כנראה ימצא לו עיסוק אחר ויסתדר בחיים.

עוגי לעומתו אמנם עובד אבל מצליח להסתבך כל הזמן מחדש. ביום שישי שוחרר מבית החולים וייקח עוד זמן מה עד שיוכל לחזור לעבודה. היום מסר סופית את מפתחות הדירה ששכר והוא שוב בבית ועוד יש לפניו טיפול שיניים לא נעים... 

גם חמותי לא עקרה עדיין מביתה ליחידת הדיור. היא מסרבת לעזוב לפני שתשכיר או תמכור את ביתה מחשש שיקרה לו משהו אם יישאר ריק. באמת מוזר, ובכלל עם הגיל היא נעשית משונה יותר ויותר. הצעתי שנשכיר את יחידת הדיור לזמן קצר, חודשיים שלוש כדי שלא תעמוד סתם ריקה והיא התרגזה נורא כי מה פתאום שיגורו שם אנשים וילכלכו לה.

ג'ינג'י ניסה לפייס אותה ולהסביר שכמובן שניקח מנקה ונסדר הכל לפני שהיא תגיע, אבל אין עם מי לדבר. ובינתיים הדירה עומדת ריקה ואנחנו מוותרים על כורחנו על הכנסה שדי חסרה לנו. מצד שני אולי זה לטובה כי החצר נראית כמו מחסן גרוטאות, עניין חדר הקירור והמחסן החדש נסחבים לאט לאט ואני מקווה שעד החגים נסיים הכל, נחזיר את כל הציוד של המכוורת למחסן ולחדר הקירור ונתחיל לחיות בצורה מסודרת יותר.

הבוקר, בדיוק אחרי שג'ינג'י נסע לנהרייה לסדר משהו בשביל אימא שלו, צץ פתאום טכנאי הקירור וטען שהוא דיבר איתי והודיע לי שהוא מגיע היום. אין לי מושג עם מי הוא דיבר אבל זאת לא הייתי אני, והופתעתי מאוד מבואו. גם ג'ינג'י התבאס כי הוא אוהב להשגיח על פועלים שעובדים אצלו. היה גם עניין מוזר מאוד עם המפתח של המחסן שנעלם פתאום ואילו המפתח השני היה אצל החשמלאי שטרם סיים לעבוד ושמר את המפתח אצלו. מזל שהוא הגיע אחרי כמה דקות ופתח את המחסן.

כל הסידורים והתיאומים והארגונים הולכים לאט לאט ועם המון תקלות ואי הבנות, וזה שכל כך חם ודביק ולח וכל תנועה מגירה פלגי זיעה רק מחמירה את מצב הרוח ואת העצבים.

הלוואי והייתי בפולין עכשיו, נהנית מגשמי קיץ ומקרירות משיבת נפש ורואה שדות ירוקים במקום קוצים צהובים ועצים מאובקים.

מקוב פולין

כאילו שהמצב בארץ לא מספיק קשה נפלו עלינו גם כמה צרות פרטיות מעיקות. את הכלבים של חמותי לא מצאנו לצערי, ואני בספק אם הם ימצאו בעתיד. עוגי החליט לעזוב את הדירה ששכר ולחזור הביתה. הוא פשוט לא מתמודד עם ההוצאות. אם היה מתנהל קצת יותר בשיקול דעת ומבזבז פחות כסף הוא היה מסתדר לא רע, אבל הוא לא מצליח להפסיק לבזבז כספים על שטויות ובילויים, ולכן הוא חוזר הביתה, כדי לחסוך כסף.

הוא אמור לעבור חזרה הביתה בסוף השבוע, אבל בינתיים נפלה עליו צרה חדשה (או ישנה בעצם) - כאבי שיניים. בגלל הפציעה שלו יש לו המון פלטינות בפה ואף רופא שיניים לא מעז לטפל בו. בסוף הוא הגיע למיון ושם הודיעו לו שיש לו זיהום בגלל אחת הפלטינות ונתנו לו אנטיביוטיקה. היו כמה ימים רגועים ואז שוב כאבים חזקים. הפעם היה לו כבר ניסיון והוא ארגן לעצמו דרך רופאת המשפחה זימון למיון (אחרת זה עולה כסף) ואחרי שהגיע לשם הם מיד אשפזו אותו, והיום הוא עבר ניתוחון קטן והוציאו מפיו את הפלטינות שהזדהמו.

צץרץ ואנוכי בילינו היום חצי יום ברמב"ם - ג'ינג'י היה חייב לעבוד כי קבע פגישה במרכז המבקרים - ואחר כך הסיע אותי צץרץ, שמינה את עצמו לנהג הפרטי שלי, ללין, ושם עברתי בדיקה שנקבעה מזמן. התברר שיש לי בעיה בעצב הקרפלי וזו הסיבה שיש לי נימול מעצבן ביד ימין. אני מאשימה בכך את צוק איתן שבגללו ישבתי שעות רבות מול המחשב. בין ההתרוצצויות בין מרכז המבקרים לבית החולים יש גם את עניין המעבר של חמותי ליחידת הדיור שלנו שנתקע כי היא לא מצליחה להשכיר את הבית בנהרייה ויש גם את סיום בניית חדר הקירור שנסחב לאט מאוד...

מפה לשם הכסף נשפך כמים, הזיעה ניגרת כמו מפלי הניאגרה, החשמלאי טרם סיים לעבוד והשכנה מציקה בגלל שהקמנו מחסן בחצר והיא חוששת שזה יפגע באחוזי הבניה שלה בעתיד.

וכרגיל אנסה לסיים בקטע יותר חביב – אחרי הביקור ברמב"ם (בזמן שהמתנו לעוגי קניתי לי בסגול שמלת בית נחמדה) קפצנו להגיד שלום להורי וגילינו ששיגעון המחסנים של ג'ינג'י הדביק גם אותם. אבא שלי הזמין גם הוא מחסן חדש במקום הקטן והרעוע מפלסטיק שהיה לו עד היום, ובניגוד אלינו, התפרנים, הוא הזמין מבנה מפואר מעץ. (אני חושדת שהוא מסדר לו מקום מפלט פרטי מפני אימא) אימא שלי הזמינה אותי ואת צץרץ לארוחת צהרים של עוף צלוי בתנור ופסטה עם ירקות וכשבעלי שמע שאנחנו מטיבים את ליבנו בארוחה הוא שאל מה איתו ולמה לא מזמינים גם אותו?

מובן שהורי הזמינו אותו גם כן ופתאום, בלי תכנון מראש, אכלנו יחד, דבר נדיר אצלנו. היה נחמד וטעים. אחרי הצהרים נסענו שוב למרכז המבקרים כי איזה סבתא אחת קבעה איתנו פגישה בחמש וחצי. הגענו וחיכינו לה והיא לא הגיעה. זה קורה לפעמים וזה נורא נורא מעצבן. אני מבינה שלפעמים לא מסתדר ואי אפשר להגיע אבל למה לא להודיע כדי שלא נחכה סתם?

עוד דבר מעצבן שלמזלנו קורה לעיתים רחוקות, אבל קורה, זה שבגלל שאין אצלנו אפשרות לשלם בכרטיס אשראי אנחנו מציעים לאנשים שאין להם די כסף מזומן להכניס לנו כסף לחשבון הבנק. רוב הזמן זה עובד כמו שצריך, אבל לפעמים אנשים נשארים חייבים, וזה ממש מעצבן, וגם קצת מעליב

הכניסה למקום שלנו, אפשר להכנס גם אם כיסא גלגלים

תקציר הפרקים הקודמים למי שלא קרא או לא זוכר.

אחרי סכסוך טיפשי אך מכוער עם הדיירים של יחידת הדיור שלנו הם התבקשו לעזוב. ברגע שחמותי שמעה שהם עוזבים היא ביקשה לבוא לגור שם כי היא חוששת מעוד חורף בנהרייה.

זה היה ארוך ומעצבן כמו עקירת שן אבל סוף סוף הם שילמו את כל מה שמגיע לנו ועזבו. המצחיק הוא שהם גרים עכשיו שני בתים מאיתנו וכל פעם שהם צועקים על הילדים אנחנו שומעים אותם אבל לפחות כבר לא רואים אותם.

הזמנו צבעים והכל היה מוכן לקראת חמותי שבינתיים עברה השתלת קוצב לב ועברה עליה תקופה ארוכה של התאוששות שבמהלכה ג'ינג'י גר אצלה וטיפל בה. רק בסופי שבוע היה אחיו הצעיר בא מראשון לציון לסעוד אותה.

היא מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו וכבר לא צריכה טיפול צמוד ובסוף השבוע הזה היא החליטה שהיא רוצה להתארח אצלנו. 

להפתעתי היא הגיעה עם שני הפינצרים שלה - רקסי וצ'ומפי. היא גם הביאה סדין, שמיכה וכרית ואפילו מגבת. לטענתה היא לא אוהבת את הריח של המצעים שלנו ונוח לה יותר עם הדברים שלה.

זה היה קצת מעליב ואפילו מוזר אבל שתקתי והשלמתי עם השגעון החדש שלה. יש לה עוד הרבה אחרים ויום אחד אולי אספר עליהם. אחד העקרונות שלה הוא שלכלבים אסור להיכנס הביתה. מדובר בכלבים זעירים, יותר עכברים מכלבים, אבל כלבים מלכלכים ולכן עליהם לישון בחוץ. היא הביאה להם אוכל כמובן ואת השטיח שהם ישנים עליו והשאירה אותם בחצר. הכלבים שלה לא יוצאים לטיול אף פעם, ככה הם רגילים ולכן כשג'ינג'י יצא הבוקר עם הכלבים שלנו לטיול צ'ומפי ורקסי - הפינצרים של אימא שלו נשארו בחצר.

כשג'ינג'י חזר הם כבר לא היו. נעלמו בצורה מסתורית מהחצר הנעולה. חמותי הייתה מדוכדכת מאוד והצטערה נורא שהביאה אותם איתה ואני מניחה שהיא האשימה את עצמה, אבל אולי גם אותנו, בהחלט יכול להיות.

אחרי הצהרים צץרץ הסיע אותה חזרה לנהרייה וכשחזר הביתה גילה להפתעתו את צ'ומפי מתרוצץ בכביש לא רחוק מהבית שלנו. הוא לא הצליח לתפוס אותו כי מדובר בכלב חששן וזריז ולכן הזעיק אותנו ואחרי מאמצים וריצות ג'ינג'י הצליח לתפוס את צ'ומפי ולהכניס אותו לאוטו.

הסתובבנו עוד קצת ברחובות בחיפוש אחרי רקסי אבל הוא נעלם. מחר ננסה שוב ובינתיים צ'ומפי העייף נח בפטיו שלנו על אחת ממיטות הכלבים שהכלבים שלי לא כל כך אוהבים ובטח מתגעגע בשקט לרקסי.

היום יש לצץרץ יום הולדת עשרים ושתיים.

הוא עובד כבר שבועיים במשתלת עצי פרי בבית לחם הגלילית ואתמול עוד היה מודאג בגלל שלא ידע אם יקבל סוף סוף את מענק השחרור.

הבוקר הוא שמח לגלות שהכסף נכנס לחשבון הבנק שלו ותכנן להזמין כמה חברים לחגוג איתו בערב יום הולדת.

קניתי עוגה ותכננתי להכין פיצות וצץרץ חשב ללכת לקנות שתייה ואולי גם קצת אלכוהול.

למרבה השמחה וההפתעה הצבעים שהזמנו הבטיחו וקיימו. הגיעו מוקדם בבוקר ועד הצהרים צבעו למשעי את יחידת הדיור שלנו שהדיירים שגרו בה עד יום שני השאירו במצב נוראי. לקח לי שלושה ימים להביא אותה למצב אנושי למחצה. כבר מזמן לא ראיתי חלונות מטונפים כל כך. עבדתי לבד כי ג'ינג'י היה בנהריה עם אימו שעדיין אי אפשר לעזוב לבד. 

אתמול בלילה הוא חזר והופתע לראות איזה עבודה יסודית עשיתי והבוקר הצבעים הפתיעו אותנו לטובה במקצועיות וביסודיות שלהם. נכון, עלה כסף אבל אם היינו צובעים לבד זה היה אורך כמה ימים ולא היה יוצא מוצלח כל כך. הם צבעו גם את החדר של לילי ובספטמבר יחזור עוגי לגור שם כי הוא הגיע למסקנה שאין ביכולתו לחסוך כסף וגם לשלם שכר דירה.

קניתי לצץרץ עוגת שוקולד ותכננתי לעשות מסיבה משפחתית קטנה לכבודו, רק אנחנו כי הורי טסו אתמול לחו"ל ולילי עסוקה.

צץרץ סיים לצפות ב'שובר שורות' ונסע לקנות לעצמו נעליים חדשות, אבל חזר מדוכדך מאוד. הידיעות על חטיפת החייל הגיעו אליו דרך הווטסאפ והוא ידע מי החטוף עוד לפני שפרסמו את שמו ברדיו וסיפר לי שהוא מכיר את אחיו התאום של החטוף ששירת איתו בצנחנים.

ובקשר לחטוף - את אשר יגורנו בא לנו ולעניות דעתי צודק אברי גלעד שמבקש לא להתלהם, לשמור על קור רוח ולכבוש את רגשות הזעם והכאב כדי שלא נגיע שוב למצב שהיה בתקופת גלעד שליט.

יום הולדת לצץרץ