אתמול הראתה לי אימא מודעה בעיתון המקומי שלנו –
מתארגנת קבוצת תמיכה למטפלים עיקריים בקרובי משפחה חולים.
בהתחלה לא הבנתי מה זה קשור אלי בכלל, אבל די
מהר ירד לי האסימון. אני ובעלי אכן מטפלים עיקריים בקרובי משפחה, יותר נכון בקרובת
משפחה, כלומר בחמותי.
משום מה חשבנו שאם היא תגור אצלנו זה יהיה קל
יותר, ואכן אולי טכנית יש הקלה כי יש פחות נסיעות מפה לשם, אבל מצד שני היא גם חולה
ומוגבלת יותר (אחרת לא הייתה מסכימה לעבור אלינו) מה שאומר שיש יותר בעיות וצרות.
שום דבר לא נוראי, כבר אין אשפוזים והתעלפויות בגלל אנמיה, אבל יש המון צרות קטנות
ומעצבנות שצריך כל הזמן להתעסק איתן וזה מתיש, מאוד.
לדוגמא – הרופא הגריאטרי שהצלחנו לשכנע אותה
לבקר אצלו רשם לה קאנביס רפואי. עד שאישרו לה אותו זה היה עניין מייגע וממושך שממשיך
להיות מרגיז וגוזל משאבים גם אחרי האישור. אי אפשר סתם ללכת עם מרשם לקנות שמן
קאנביס, צריך רישיון וצריך לחכות שמחלקת השינוע תביא לך את הבקבוקון הקטן או לנסוע
לתל אביב להביא אותו. בפעם הראשונה ג'ינג'י באמת נסע והביא, ואתמול חיכיתי חצי יום
בבית עד שהגיעו שני חבר'ה ברכב והביאו אותו. והכל עולה כסף כמובן, גם שיחת הטלפון
בה הסבירו איך להשתמש ( 120 ₪) וגם השמן עצמו ( 370 ₪). מה שמצחיק זה שבסופו של
דבר הקנאביס המהולל כלל לא משפיע עליה. אולי צריך לבקש שיתנו לה משהו חזק יותר?
בין כה וכה צריך לבקש כל כמה חודשים מרשם מחודש, לא ברור בדיוק למה אבל זה החוק.
ויש גם את המטפלת שלה, בחורה נחמדה שמדברת רק
רוסית ורומנית. אין לי טענות אליה, אבל גם היא בן אדם וגם היא זקוקה לטיפול. יש לה
בעיות עם השיניים והיא לא יכולה סתם ללכת לרופא שיניים כי היא לא יכולה להסתובב לבד, היא רק חצי שנה בארץ. יש לה גם בעיות משפחתיות בבית... לא נפרט אבל אלו בעיות די
רציניות והיא זקוקה לאוזן קשבת ולתמיכה, את זה מספק לה ג'ינג'י, הוא גם אחראי על
הוצאתה מידי פעם מהבית כדי שתוכל להתאוורר קצת. הוא לקח אותה לנצרת לכנסיה, לקח
אותה לטייל בחיפה, וכמובן לרופא השיניים לעשות טיפולים דחופים. בזמן שהם מטיילים
אני חייבת לשבת עם חמותי כי אי אפשר להשאיר אותה לבד. גם לקניות הם נוסעים יחד ובזמן הזה אני שוב משגיחה על חמותי.
היום למשל אני צריכה ללכת שוב לקופת חולים כי
איזה תרופה נגמרה לה בגלל שהיא לקחה בטעות כמות כפולה והמרשם נגמר... סיפור
בירוקרטי מעצבן. כל בוקר אני מסיעה אותה ואת המטפלת למרכז היום לקשישים שם היא
מבלה עד 12:30 ואז צריך לחזור ולהביא אותה הביתה. עניין מסורבל כי צריך כיסא
גלגלים והחנייה שם היא סיוט. הבוקר גם אקח את המטפלת למרפאת השיניים לעובדים זרים
שגילינו במרכז היום. יש לה דלקת חניכיים שצריך לטפל בה ואי אפשר להזניח את זה.
אתמול הצלחתי סוף סוף להשיג טכנאי מזגנים שיתקן
את המזגן המקולקל אצל חמותי, ועוד הספקתי לקפוץ לדואר לשלם לעוגי חשבון ארנונה כי
לו אין זמן ואז התברר שהוא נתן לי חשבון ישן שכבר שולם אז צריך למצוא את החשבון
החדש. אני מקווה שהוא יגיע לבד ולא אצטרך שוב להסיע אותו, אין לו רישיון והוא גר במקום שיש בו תחבורה ציבורית מאוד דלילה, והיום הוא חייב ללכת לרופא כי יש לו שוב בעיות בעיניים. הבטחתי ללכת איתו אבל אני לא חושבת שאצליח מפני שמי יחזיר את חמותי ממרכז היום? אני לא אספיק הכל כי הרופא בחיפה ואין מצב שנחזור בזמן והיום אני לבד כי ג'ינג'י נסע לנהרייה לקחת את
שכר הדירה מהדיירים, ועל הדרך לפתור את הבעיה של חשבון המים. הם קיבלו חשבון של
4000 ₪ כי הפקח שאמור לקרוא את שעון המים התעצל או פחד להיכנס לחצר בגלל הכלבים שלהם, ורשם סתם מספר מהרהורי ליבו, וככה התקבל חשבון לא מתקבל על הדעת. נסדר את זה כמובן, אבל זה שוב ריצות וטלפונים וזמן שמתבזבז. וככה זה כל הזמן, אין רגע דל ואני
וג'ינג'י פותרים כל הזמן בעיות ומסדרים עניינים לכולם ובסוף היום נופלים הרוגים כדי לקום למחרת מוקדם ולהמשיך להתרוצץ.
אני בטוחה שקבוצת תמיכה תועיל לי מאוד אבל איפה
אני אמצא זמן בשבילה?
ואגב, לוקה עדיין בחיים אבל במצב די רע. הבאתי ווטרינר כדי שירדים אותה אבל ג'ינג'י סירב בטענה שזה עוד מוקדם מידי והוא עוד לא מוכן. הווטרינר הלך, קצת ממורמר שסתם הזעיקו אותו. לא יודעת מה לעשות, הכלבה חולה וסובלת וג'ינג'י וצץרץ מסרבים להרפות. גם לי קשה אבל לראות אותה מדדה בקושי קשה עוד יותר 
וכמובן שהכל נעשה קשה ומעיק ומתיש יותר בגלל החום הנורא והלחות הזו ששולחת אותי להתקלח בערך עשר פעמים ביום, אבל בכל זאת יש גם מעט בשורות טובות, הצלחנו לגנוב כמה שעות ללכת ולקנות לנו מדפסת פקס חדשה ומשוכללת. אני שונאת את כל העסק המיושן הזה של פקסים, אבל בגלל העיסוק הלא נגמר עם הרשות לניצולי השואה והחברות שמעסיקות עובדים זרים חייבים פקס ועל הדרך גם קניתי מאוורר חדש 
לוקה בימים טובים יותר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: