אני עוד זוכרת את היום שבחרתי אותך מכל הכלבלבים שהיו בנאות קדומים.. קיבלתי אותך מתנה לכיתה א' שתהיה לי חברה נאמנה.. רק עם חלופ השנים הבנתי כמה נדירה נאמנות וחברות כמו שלך.. לא הערכתי מספיק לא הבעתי.. אני מצטער. לעולם לא יעזבו אותי יסורי המצפון על החוסר כבוד שלי אליכ.. על הזילזול לפעמים בהיותכ.. אני כל כך רוצה להגיד לך לספר לך מה איתי.. כמה השתנתי מהזמן שהיינו יחד.. אני רוצה אותך איתי לנצח. מרגיש מת וחלול שאת לא פה. כל המשפחה מדברת עליכ כל הזמן.. כל פעם מישהו זורק משפט או תיזכור עליכ. אם רק היית יודעת כמה אפ אחד לא משתווה לך.. כמה את היית אחרת.. כמה כוח נפשי הבאת לי.. כמה נפלתי אחרי שהלכת.. כמעט מתתי בלעדייכ. רציתי לסיים את החיים שלי ופחדתי. עכשיו אני כבר לא לבד.. יש לי בת זוג.. כן.. אני לסבית. את לא ידעת את זה אפילו. ואני אוהב אותה והיא מעשירה ומעצימה אותי.. אבל אין אותך.. ואני וגוצ כבר חברים מה שלא היה שהלכת. ומעיין גדל ממש הוא בכיתת מחוננים וכבר חוגג יומולדת 10 בחודש הבא.. הוא זוכר אותך את יודעת? הוא מדבר עליכ גם לפעמים.. לא זוכר הרבה אבל שומר לך חסד נעורים על הלילות והימים שנשארת צמודה אליו שהיה חולה או לא הרגיש טוב.. כולמשווים את הכלבה הנוכחית שלנו (פלונטר) אליכ.. ואין מקום להשוואה מבחינתי. את היית אחת ויחידה ועכשיו את כבר לא פה.

אני רוצה אותך איתי.. הבת זוג שלי אלרגית ככה שגם ככה לא היית יכולה לחיות איתנו אבל הייתי באה יותר הביתה.. כן עברתי דירה. אני גר עכשיו בת"א בדירה מגניבה לאללה.. הייתה לך חצר לשחק ולבלות בה אם היית באה איתי.. אני מצטער.. אני כבר חנוק מדמעות.. אם אמשיכ אגיע לב"ח או לקבר..

אני מתנצל על העוול שעשיתי לך.. אני אוהב אותך כל כך.. לעולמי עד אנצור אותך בליבי בסיפוריי ובנשמתי.

סתו תנצבה אוג' 93 עד 1.10.2005