החיים עפ"י נקודה

אני לא הולכת לעשות מזה סיפור,

וזה לא שלא אכפת לי, להיפך, אכפת לי, אני חושבת שמה שעשה בנאדם במדינה שלנו זה מעשה נבזי ביותר.

אין לי מה לומר, זה לא מתקבל על הדעת,

יש לי בעיה לבטא את הרגשות שלי במילים.

אני מקווה שאתם מבינים.

רבין,

אני יודעת שברגעים אלו מתקיימת עצרת למענך, למען שלום.

תראה, לא הפסקנו להאמין. ולא נפסיק.

נזכור תמיד.

מכירים את זה שאתם גולשים לכם בבלוגים של אחרים,

לא בדיוק קוראים מה כתוב שם,

מסתכלים על העיצוב,

מסתכלים על התמונות,

קוראים תגובה פה ושם..

ואז עולה לכם ההרגשה הזו-"זהו! אני עכשיו פותח בלוג! ושאף אחד לא ינסה לעצור אותי!"

ואז אתם פותחים את הבלוג,

משקיעים בעיצוב,

מנסים לחשוב על פתיח יותר מתוחכם מ-"שלום קוראים לי סיוון ואני בת 19 מחולון",

כותבים את כל האוהב\ לא אוהב ושאר ירקות

ואז אחרי יום יומיים, רואים שאפילו לא כלב נכנס לבלוג שלכם ומפסיקים להשקיע.
סוגרים את הבלוג.
אוקיי, יפה.

לי זה קורה הרבה.

אז אני בספונטניות פותחת בלוג חדש, יצליח לא יצליח לא מעניין אותי.
אני גם לא פותחת את הבלוג הזה בשבילכם, אני מצטערת.

אני לא פותחת את הבלוג הזה כדי להעסיק אתכם.

אני פותחת את זה כדי לראות את עצמי מנקודת התחלה לנקודת סיום.

זהו.

ועכשיו ברצינות,

אני הולכת לספר לכם הכל עלי. באמת.

את הדברים הכי קטנים.

מה אני אוכלת, מה אני עושה מה חדש.

הכל. חוץ מהשם. ז"א אני לא הולכת לומר את השם האמיתי שלי.

שוב, כמו שאמרתי אני לא פותחת את הבלוג כידי שאתם תהנו ממנו, אם תהנו- סבבה אבל זה לא הקטע.

חח אני אנוכית.

סתם אני לא.

לפעמים.

אז נקרא לי.. אממ.. האא.. הוו.. אודט.

כן אודט זה שם טוב.

אני בחטיבה.

ההורים שלי גרושים.

החיים שלי מתבססים על שני דברים- מים ובלט.

בלט זה החיים שלי.

אני מנגנת בכינור (כתחביב)
אני בסדר בלימודים.

שיער בלונדיני, דאבלD, שפתיים עבות, גבוהה....

סתם לא. -_-

יש לי שיער חום, עיניים ירוקות.

אני לא שזופה אני רגילה.

ואני די ממוצעת בגובה.

יש לי כמה בעיות בחיים. (אפרט בהמשך.. ז"א על הדברים האלו מבוסס הבלוג)

את האמת, אין לי ממש עוד מה לכתוב,

אתם תצטרכו להיעזר בסובלנות.

לילה טוב.

ודש מאודט.