לא עוד אנורקסית מישראבלוגזו אני וזה הבלוג שלי, וזה מה שאני עושה כשאין לי למי לספר. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2008
אוקי.
היום יום ראשון לדיאטה רצינית (בתקווה).
מטרה: לרדת 5 קילו. ולהראות טוב. :\
מכסה קלוריות: 1000
בהדרגה אני אוריד במידה ואני לא ארד. רציתי לעשות הליכה, אבל כניראה שבקור הזה כבר עדיף לי להשאר בבית. למרות שמתחממים כשהולכים.. באסה. טוב, אולייי בערב אם אני אספיק שיעורים וזה.
אימא כועסת עלי שאני לא מתקשרת אליה וזה. מרגישה רע עם זה מצד אחד, כי אני מרגישה שהיא גם בודדה ואני צריכה להיות שם בשבילה, מצד שני, היא גם ככה לא מוכנה לדבר איתי על כלום. רק לרכל עם אחותי על כמה שאני כפויית טובה ושנמאס לה להלחם איתי היא יודעת. אבל מי בכלל נלחם איתה?
אולי אני צריכה לשמוח שאני לבד בבית. אין השגחה כל 2 שניות אם אני אוכלת או לא.
אני שמחה שהיא כבר לא גרה פה. אני אמורה להרגיש רע כי היא באה רק פעם בשבוע, אבל גם אז, כמה שאני מנסה להיות בסדר איתה, היא משאירה יחס כזה שמשאיר בך תחושה של גועל בכל פעם שהיא עוזבת. למה אני אפילו מנסה? כי יש אנשים שלא משנה *כמה* תנסה ותנסה להסתדר איתם, זה אף פעם לא יעבוד. אולי עדיף כבר לוותר וזהו. גם ככה שום דבר טוב לא יוצא מזה.
אני חייבת כסף. דחוף. כל כך הרבה דברים שאני חייבת לקנות...כמו מחשב נייד. אבא רוצה לקחת לי את מה שהוא כבר הביא לי. מה הקטע לקחת בחזרה מה שאתה מביא? טוב אולי זה לטובה. מחשב מעפן= משמע פחות שעות על המחשב, על התחת, יותר התעסקות במציאות ופחות לבזבז את הזמן על שטויות. היא, כמובן, לגמרי בעד, ומבחינתה אני לא בסדר שאני מתנגדת בכלל. 100% מקנאה בזה שאני יושבת בבית על התחת עם נייד והיא נתקעה עם מחשב משנת 1995 כשלכל העולם שמה יש נייד חדש ומגניב. קיצר היא הולכת לקנות נייד "בכסף שלה"(שאבא שולח כל חודש ובכלל אמור להגיע אלי), ומתה להביא לי את המחשב המסכן שלה שזה יהיה מוצדק. שתמות, לא.
וגם- הליכון\מנוי למכון כושר- מנוי זה בזבוז כסף טוטאלי שאיןןן לי. ומי הולך למכון כושר בשיא הקור והגשם והעבודה והבגרויות?! אני לא כזאת פנאטית. אם היה לי הליכון בבית, בחדר, זה היה חלום. לעשות כל יום הליכה בכיףףף מול הטלויזיה בחדר החמים והיפה שלי בלי לצאת מהבית [[: יקר רצח אבל משהו בהחלט הכרחי.
משקל דיגיטלי נורמלי- בחייכם, אני לא שוקלת כל כך הרבה...*מתכחשת* אני רוצה משהו אמיתי ומדוייק. מצידי שיהיה 200 ש"ח אבל שיעבוד כמו שצריך.
בגדים- אני קופאת מקור בבצפר כי אין לי כסף לחולצות חורף נורמליות. צריכה איזה 1-2 נורמליות. אולי אני אנצל איזה 40 שקל שאימא מביאה לאוכל. זה משהו הכרחי.
+מעיל חדש. נמאס לי ללבוש את הזבל שאחותי קנתה לפני 40 שנה ותקעה בארון של ההורים. יש לי אחד יפיפיה אבל הוא יותר מדי יפה לבצפר. :\ במילים אחרות הוא לא פרקטי.
אני צריכה גם שפתון+ קרם לעיניים בשביל לטפל בקמטים.
איך אני משיגה כסף?)))):
בתכלס, לעבוד זה לא קשה. החלק הקשה הוא למצוא את העבודה.
כניראה אצתרך להתקשר לעבודה לשאול אם הם צריכים ליום חמישי\שישי\שבת.
מה אכלתי היום:
בוקר- 2 לחם קל(72)+ גבינה 3%(10)+ מלפפון(15)
הלכתי לתגבור. כשחזרתי..
ביניים- מלפפון(13)+קפה(5, שמתי ממש מעט חלב), מלא ספרייט(0)+ תפוח(80)+כוס בראנפלקס(65)+ עוד חצי בערך(35-40?)+קצת חלב(30)+4 פרוסות לחם קל(140)+איזה 2 כפות גבינה לבנה בטח(34)+ פחית שימורים תירס גמדי(60)+עגבניה(30)
הכל הלך כמין בולמוס זוועתי. לא משנה כמה שתתי והפצצתי את עצמי באוכל. אני
מרגישה מזעזע. בעיקר כי אפילו לא הייתי רעבה. אני מניחה שזה יהיה ביניים
עם צהריים, כי כבר אין ברירה. גם ככה אין לי מקום בבטן עכשיו לעוד צהריים
חח. ננסה לסתום את הבטן עד ארוחת ערב (שעה 6) עם מסטיקים, ירקות ודיאט
קולה. אמן לזה. :S
סהכ עד עכשיו: 590
פאק.. והשעה רק 2:57 &gt;_&lt; לא טוב!
נשאר עד לסוף היום: 410 קל'.
ביניים: משהו ב60 קל'. אולי מעדן או תפוח. נראה.
בתכנון לערב: ביצה(80)+פלפל(45)+תפוח(80)+כוס בראנפלקס(65)= סהכ 270
לילה- תפוח(80)\שוקו(112)
וכן, הדיוק הכרחי.
טוב עפתי. אני חייבת לסיים תרגילים במחשבים. חייבת לעמוד בקצב.-_-
שעה: 3:05.
עדכון: נשנשתי קצת בראנפלקס מהשקית(20 נגיד)+8 עגבניות שרי קטנות(אין לי מושג?)+מעדן חדש של דנונה 0%(60)
אימא ביאסה אותי. יש לי הרים של תרגילים במתמ ומחשבים לסיים והינה אני על המחשב.
אבא הציע לי לגור איתו(שוב). נראלי הוא רוצה את זה רק בשביל לעשות דווקא לאימא. כיאלו, את לא רוצה לגור איתי, סבבה, אז תגורי לגמרי לבד.
לא שזה מפריע לה. היא בכלל לא רוצה להיות בבית. שמעתי אותה מרכלת איתה. מתברר שהיא סיפרה לה על מה שהבטיחה לסתום את הפה עליו.
טוב, אשמתי. אני חייבת להיות זהירה איתה. רצה לספר הכל וכל דבר קטן אימא שלי רצה לספר לה.
הלוואי שאימא הייתה סומכת עלי, אבל מבחינתה אני שונה, ואנחנו לא אותו דבר. לא מבינה מה הטעם לנסות לפתח איתי סיבה אם את לא סומכת עלי בשיט ומספרת לכל העולם איזה נטל כפוי טובה אני.
| |
|  כינוי:
תנשמת במנוסה בת: 33 MSN:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
