החיים מעבר למה שאחרים רואים

בד"כ אני לא נוהגת לכתוב פה על דעותיי הפוליטיות מכיוון שלרוב מדובר בנושא שלו מגוון דיעות ואין מישהו שצודק יותר מהשני.

אבל, לאור ההתפתחויות הכלכליות האחרונות, ובעיקר כמישהי ששייכת למעמד שנפגע הכי הרבה מהן - אני מרגישה צורך לכתוב דיעה אובייקטיבית בנושא, ללא קשר למעמדי ובניסיון לראות את כל התמונה.

אני רוצה להתחיל בנושא שמטריד מזה שנים את כולנו - נושא השוויון בנטל.

ראשית, לצד חוסר הצדק במימונה של האוכלוסייה החרדית ע"י המדינה ובחוסר גיוסם לצבא, אינני חושבת שהם הסיבה לגירעון הגדול שנוצר במדינה. אכן, מימונם פגע בהגדלת תקציב במקומות חשובים אחרים, אך יחד עם זאת חשוב שתשימו לב שהגירעון נוצר בשנה-שנתיים האחרונות, בעוד החרדים מקבלים תקציב מהמדינה לאורך שנים רבות. כך שאינני חושבת שזה נכון להאשים אוכלוסייה זו בבעיה התקציבית של המדינה.

שנית, אני רוצה לדבר על העשירון העליון - העשירים. כן, אותם אנשים כמונו שחיים במדינתנו וכל חטאם הוא בכך שבעבודה קשה צברו הון גדול, וצריכים להענש על כך - בגלל שאינם חולקים הון זה עם כלל המדינה. והרי, במה הם שונים מאיתנו חוץ מרמת הכנסותיהם? קחו, לדוגמה, את סטף ורטהיימר. במה קורות חייו שונים מכל אחד מאיתנו? נולד בגרמניה. עלה עם משפחתו לארץ. למד בבי"ס עממי בת"א. אפילו נשר מהלימודים בגיל 16 והחל לעבוד בחנות צילום. למד אופטיקה, התגייס לצבא, עסק בפיתוח נשק, התחיל לעבוד בחרת רפא"ל אך פוטר כי לא היה בעל תואר מהנדס. כיום אחד מהאנשים העשירים בישראל בזכות מפעל לייצור כלי חיתוך למתכת שהקים לבדו. או, למשל, תד אריסון. נולד בארץ. למד בגימנסיה בהרצליהלאחר מכן למד אדריכלות בחו"ל. היה חלק מהבריגדה היהודית, שירת בצה"ל. בסיום השירות השתלב בעולם העסקים בחו"ל. כיום אחד מהאנשים העשירים בארץ.

אינני רואה כל הבדל בין שני אנשים אלו לבינינו. הם לא נולדו עם כפית זהב בפה, הם גדלו באותם תנאים כמונו, אך עמלו קשה כדי להגיע למקום שבו הם נמצאים היום - דבר שאינני רואה שום סיבה לכך שאנחנו לא נוכל לעשותו. הכל עניין של התמדה ועבודה קשה. לכן, אינני מבינה מהיכן נובע כל הכעס על אוכלוסייה זו. קנאה? אינני רואה שום סיבה שאנשים אלה יקבלו עונש על הונם הרב בדמות מיסוי רב יותר ביחס למעמד הביניים, רק בגלל שאנחנו איננו מגיעים לקרסוליהם מבחינת ההון. לעניות דעתי, שוויון בנטל במקרה זה אינו צריך להיות הורדת איכות חייהם של העשירים לרמתנו אנו, אלא להפך - רצוננו ונכונותינו לשאוף להגיע למצבם של העשירים באמצעות עבודה והשקעה קשה.

כעת, ברצוני לדבר על הגזירות שהוטלו עלינו לאחרונה. כן, זה לא קל. כן, זה מייאש. אבל היה בירור שכך יהיה, כי אין פתרונות קסם. יש גירעון בממשלה וצריך לסגור אותו. נכון, איננו אשמים בגירעון זה. אבל גם שר האוצר החדש, יאיר לפיד, אינו אשם. לא אנחנו ולא הוא יצרנו את הגירעון הזה, ולא רק אנחנו משלמים על כך. אבל לצערנו, אנחנו אלה שצריכים לשלם את המחיר הגבוה ביותר. אינני מבינה בכלכלה, אך אני בטוחה שיאיר עושה כמיטב יכולתו לפתור את הבעיה שנוצרה. ועם כל הכבוד לכלכלנים המומחים שמעבירים ביקורת בתקשורת ש"היה אפשר אחרת" - הם לא יודעים דבר וחצי דבר לגבי הגירעון בממשלה - כמונו. אנו יודעים רק מה שמפורסם בתקשורת, אך ברור שאיננו רואים את כל התמונה. ועם כל הכבוד למצע של שלי יחימוביץ' - אני הייתי רוצה לדעת מאיפה היא הייתה לוקחת את הכסף שאין לצורך הגדלת התקציב? אין פתרונות קסם. יאיר הבטיח שיש עתיד - אך הוא לא אמר שההווה יהיה קל. ואני חושבת שצריך לתת לפחות לתת לו צ'אנס הוגן של שנה-שנתיים ולראות אם המצב משתפר. לא הוגן לשפוט בן אדם על סמך חודש וחצי שהוא נמצא בתפקידו - לא במקרה הזה. מדינת ישראל נמצאת במשבר כלכלי עמוק, וייקח יותר מחודש וחצי להוציא אותה ממשבר זה. אז אנה, תנו צ'אנס ותשפטו לאורך זמן. ועוד משהו - אינני חושבת שזה נכון וראוי לערב צדדים עקיפים בפוליטיקה, כגון ליהיא לפיד. התלוננתם רבות על כך ששרה נתניהו מתערבת בפוליטיקה שלו - אז הניחו לליהיא ששומרת על איפוק וריחוק והשאירו אותה מחוץ לזה. תפנו לאנשים שבאמת נמצאים שם, בפוליטיקה.

ומשהו אחרון - ישנה אוכלוסיה גדולה שאיננה יכולה לעבוד ולפרנס את עצמה עם או בלי הגזירות הכלכליות וזקוקה לכם.

אנא, פתחו את ליבכם בימים קשים אלה ואמצו חבר\ה הביתה.

ויקה.