אני חושבת איך להתחיל את הפוסט אבל אני לא מוצאת את המילים.
אז כן אנחנו במלחמה. שוב מציאות קשה.
אבל הפעם זה שונה.. הפעם אני ממש מרגישה את המלחמה. כשהייתה את המלחמה בצפון, מלחמת לבנון השנייה, אומנם היה קשה וגרו אצלי יותר 11 אנשים בבית במשך חודשיים, אבל לא הרגשתי את המלחמה.. אולי בגלל המרחק, אולי כי זה היה חופש, אולי בגלל שעכשיו אני יותר קרובה מבחינה גילאית לאותם חיילים שנלחמים את המלחמה שלנו, או אולי פשוט שכחתי כבר איך זה היה.
המלחמה עכשיו פשוט קשה לי... אני חושבת עליה 24 שעות ביממה, יש לי סיוטים בלילה, אני לא מצליחה להירדם או להתעורר בבוקר ולקום כמו שצריך.. ובטח שלא ללמוד.
נכון שאני רחוקה מכל הבלאגן שיש בדרום מבחינה פיזית.. אבל למרות זאת אני פוחדת. (אפשר להגיד שלא ממש כייף לדבר איתי בזמן האחרון)
במיוחד עכשיו כשהכניסו לעזה את החיילים שלנו הפחד גובר וגובר..לא רציתי לשמוע על מקרי מוות.
כל פרח כזה שקוטפים.. גורם לי להרגיש הכי רע בעולם..
אחרי כל קטיפה של פרח כזה הדמעות זולגות.. למרות שאני לא מכירה את אותם הפרחים.
התמונות של החיילים שלנו שבעזה פשוט מדהימות.
אנחנו צבא מוסרי אנושי.. ולא מפלצות כמוהם. כי זה מה שהם. הם מפלצות שלא איכפת להם מחיי אדם.. לא איכפת להם להחזיק נשק ביד אחת ולירות לעבר החיילים שלנו וביד השנייה להחזיק ילד. או לקלוע בבית משפחה ולאיים על חייה על מנת שיוכלו לירות מאותו בית, ובכלל פשוט לתת ליד קטן להחזיק נשק!
אלה פשוט דברים שלא נתפסים בעיני.
זה נראה לי כל כך לא הגיני
כל כך לא מציאותי
אני מרגישה במשחק וידיאו רק שהפעם הוא המציאות... וברגע שיש גיים אובר אין אפשרות להתחיל מחדש.
החיילים שלנו עוזרים שם לזקנים להגיע לביתם בבטחה, עוזרים לילדים, ואפילו לחתולים 3: ואת השבויים שהצלחנו ללכוד ישר העבירו לבית חולים, הביאו להם שמיכה, כוס תה.. יחס טוב.
אנחנו הצבא הכי טוב בעולם, הכי מוסרי ואנושי! ואני כל כך כל כך גאה להיות במדינה הזאת בידיעה שיש לנו צבא כזה !!! למרות כל החסרנות ולמרות כל הרצונות לעזוב. מכאן אני לא הולכת. כאן אני חייה ואמשיך לחיות.
והעולם... העולם כל כך עיוור. כואב לדעת שכל כך שונאים אותנו בעולם בגלל המקרה הזה.
החאמס הוא לא רק בעיה שלנו.. הוא בעיה של כל העולם! אין לו מטרות. אין לו כבוד.
אפילו שהימים האלה גורמים כל יום להזיל דמעות.. ולתהות מדוע כל זה קורה עכשיו אני גאה ושמחה שלא חיכו עוד 8 שנים ושלא נתנו לטילים להגיע לעוד מקומות בארץ.
(למה חיכו בכלל 8 שנים?!?!? ולמה לא עשו תקשורת מכל טיל שנפל במשך כל ה8 שנים האלה?) ואני חושבת שצריך להמשיך ולחסל את כל האירגון הזה של החאמס! את האירגון המפלצתי הזה! זה פשוט בלתי אפשרי לתמוך באירגון כזה! אני באמת לא מצליחה להבין את זה.
אתמול בלילה נשברתי.. כשראיתי את אותם הרוגים (יהי זכרם ברוך ) מהמלחמה בחדשות.. לרגע לא הצלחתי לנשום.. כמה שאני שבירה.
אחותי הגדולה ראתה אותי והדבר היחיד שהיא עשתה זה חיבקה אותי חזק.. לא דיברנו רק התחבקו כששומעים רק את הלב של שתינו פועם במהירות.
המצב מפחיד, מלחיץ, מזעזע. אבל לא ניתן להם לנצח ולהשיג את מה שהם רוצים
אני מאמינה בחיילים שלנו ואני יודעת שעוד מעט הכל יהיה בסדר.
רק בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה שלא יהרגו עוד חיילים.
ושיחזירו את גלעד שליט היקר. כי באמת שכבר הגיע הזמן.
כל המלחמה הזאת גרמה להעריך את הצבא כל כך.
הרי אלה חיילים שעושים את התפקיד הזה כי אני לא יכולה\רוצה\מסוגלת לעשות אותו. הם למעשה עושים את זה במקומי. בשביל להגן עלי.
ואני רוצה להחזיר לאותם חיילים.. אני לא אלך להילחם כמובן ^^" אבל למרות הפטור שיש לי מהצבא, אני שוקלת בכל זאת להתגייס. המחשבות עולות לי כל הזמן.
אז אממ זה הפוסט הראשון שלי בנוגע למלחמה.. אני מקווה מאוד שהמלחמה תסתיים כמה שיותר מהר! בלי עוד קורבנות מהצד שלנו. ועם הסכם לשקט ולחיים נורמאלים בלי פחד.
לכל תושבי הדרום
תשמרו על עצמכם
תחזיקו מעמד עוד מעט הכל מאחור
ואני מקווה מאוד שיהיה לילה שקט ובכלל מעכשיו רק שקט.
ולחיילים שלנו
אני מתפללת לשלומכם.
ופשוט תודה. וכל הכבוד.
http://www.youtube.com/watch?v=ZdhRpyhhgfs חבל מאוד שלא כל הערבים חושבים כמוה.. ממולץ מאוד לראות ולהעביר הלאה לעולם.
אולי כדאי הפעם לשים תמונות מציאותיות:
הבדיקות שעושים לשבויים שלכדנו. מגיע להם? לא נראה לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
