/\

למה?

כי לפעמים זה טוב לפרוק רגשות למישהו שלא ישאל אותך שאלות מיותרות אחרי זה,כי כאן אתה יודע שלא יפתח הפה ויתגלו הדברים(כן, אני יודעת שזה באינטרנט והכל-אבל אני לא כותבת בצורה גלויה שכולם יבינו),ואפילו אם מישהו מספר את זה כביכול למטרה טובה של להגן עליך/לשמור על זכויותך-בסוף אתה זה שנדפק.

השורה התחתונה: כמה טוב שוב לחזור לישרא3>

עוד מעט טיול שנתי, אין בי התלהבות מהטיול כמו שהייתה לאורך כל שהותי בחטיבה,ובשנה בתיכון. למרות שאני מודה שהיו טילים טובים ומהנים-וזו בדיוק הסיבה שלא יהיו יותר טובים, כי הטובים מביניהם כבר היו-וחוץ מזה אני יודעת שלאורך כל הטיול משו(מישהו) יהיה לי חסר3>

אני יודעת מה הולך להיות בטיול השנתי ואני גאה בעצמי שלי לא יהיה כל קשר לזה, אני תמיד ידעתי שאני בן אדם עם כוח רצון חזק:והפעם אני צריכהלהוכיח את זה לעצמי, כי בפעמיים האחרונות שאמרתי את זה, הראתי בדיוק ההפך.והפעמיים האלה היו בכלל לא מזמן... כחודשיים-כן הם היו בתחילת שנת הלימודים:אמרתי שאני מפסיקה לעשן ב1 בספטמבר-הפסקתי(סיגריה או שתיים לא נחשבות,זה היה במטרה לסיים את החפישה...חוץ מזה הבאתי גם סיגריה להומלס חחח)אבל אחרי שבועיים התחלתי שוב, ובכמויות גדולות יותר, אני תמיד הייתי מעשנת פעם ב... ממש נדיר.. בכלל לא הייתי צריכה לקנות חפישות, עכשיו חפישה מספיקה לי ליומיים/שלוש(כאן הראתי את חולשתי,לסובבים אותי ולעצמי בעיקר-כי ככה אני לא מכירה את עצמי, התאכזבתי).ובפעם השניה כשאמרתי שהשנה אני משקיעה וקוראת את התחת,ושוב פעם דפקתי את עצמי. הציונים שלי בסדר, אבל בסדר כמו שתמיד היו כשלא השקעתי ואני צריכה יותר מזה, התכוונתי להשקיע יותר מ-ללמוד רק למבחנים ולעשות רק עבודות הגשה,אבל מה-מחר המבחן להיסטוריה ואני מוצאת את עצמי מתחילה ללמוד יום/יומיים לפני את החומר ובעמצא פורשת לישרא(אבל את האמת הרשתי לעצמי לכתוב פוסט כי אני מתקדמת די יפה). לסיכום:בטיול השנתי אני אוכיח לעצמי, לא ניראה לי שאני אוכיח לסביבה שלי-אבל לעצמי בטוח:שאני חזקה ושאני מסוגלת לעמוד במטרות ובהגבלות שאני מציבה לעצמי.

המצב עכשיו לא הכי מספק אותי,ואפילו אם תיהיה אפשרות לחזור למצב הקודם בלי דאגות וקינאות כלפי,לא ניראה לי זה יחזור לאותו הדבר שהיה פעם-כי אחרי כל הדברים הקטנים שאני מגלה,פתאום אני רואה כמה לאנשים לא אכפת ממני.מצד אחד זה מעציב,כי תכלס כל הזמן האמנתי באנשים האלה,בטחתי בהם והקדשתי להם הרבה מעצמי.ועכשיו לאט לאט אני מגלה את ה"אני" הפינימי ופתאום רואה את הפרצופים שמסתתרים מתחת למסיכות שהיו שם כל הזמן הזה.ומצד שני אני שמחה שאני מגלה את הדברים האלה,כי פתאום נפתחים לי העיניים ואני מתחילה לראות את האנשים החכמים באמת,ואלה שהייתי צריכה להקשיב להם כל הזמן הזה. ומגלה הרבה רכילויות מאחורי מאנשים שעליהם סמכתי עד לרגע נתון זה.

בלאט,עזבו אותכם-יש לי וירוסים המחשב השני^.^ אחפור בהזדמנות אחרת,עכשיו צריך לחפש אמצעים לרפא אותו.