/\

הבית הוא מקום קשה להתמודד איתו, אבל אם לפחות הייתי יודעת שעוד שנה וחצי ככה ואני לא אצטרך יותר להתמודד עם המקום הזה אבל זה לא ככה- כן יש בתיכנון לעבור עם סשה ודנה, אבל הן לא יגיעו ליציבות כלכלית עד אז בכדי לממן את המגורים.

אני כמעט בטוחה שכל הפנטזיות שלנו ישארו בגדרן, לצערי. ואני אמצא את עצמי מתגוררת פה עד הצבא ובזמנו ולאחריו אגור בדירה לבד עם הרבה קשיי מימון.

כל החיים שלי ידעתי והייתי בטוחה בכך שאני אגיע רחוק, עם הרבה כסף, דירה ענקית וכו' וידעתי שאני אצטרך לעבוד קשה בשביל זה אבל לא ידעתי שאני לא ארצה את כל זה באמצע, אני לא רוצה את כל הפאר הזה כשאני רואה מה צריך להשקיע בזה והכל בגלל שכוח הרצון והמוטיבציה שואפים לאפס, והסיבה כ"כ ברורה בשבילי, אני שונאת את זה- לדבר על זה, לראות, להריח ובמיוחד אני שונאת כשמדברים על זה איתי אבל מדברים בנימה חיובית.

ה' יצר כ"כ הרבה דברים מיותרים התנך סתם חירטוש רצחני, אין שום תכנון מראש- אולי הוא הסתכל צעד קדימה וראה שבן אדם צריך להיות ניזון ממשהו ובגלל זה עשה קודם מיים וצמחיה אבל הוא לא הסתכל כמה צעדים קדימה, כי הוא יכל לברוא הכל אחרת, בצורה הרבה יותר טובה. ודבר זה מפחית מהאוניברסליות של אלוהים, שום אוניברסלי ושום כלום^^ הוא יכל לברוא עולם טוב יותר.

הוא יכל להשאיר את האנשים צמחוניים ולא לאפשר להם לאכול חיות, זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי "אתם הדרדרת מבחינה מוסרית, אז למה לא תדרדרו גם מכל הבחינות עכשיו גם תהרגו חיות תמימות" ומה שעוד יותר נחמד "אם בן אדם יהרוג בן אדם הוא יקבל עונש מוות וגם אם חייה תהרוג בן אדם היא תקבל עונש מוות אבל כשבן אדם יהרוד חייה הוא יקבל סיפוק מהבשר שלה" כן אני מדברת כאילו שאני בעצמי לא אוכל בשר וזה לא ככה, פשוט אם בתנך היה טיפת אמת אז העולם לא היה כזה אכזר ומלחתכילה הכל היה יותר טוב (אנשים היו מקבלים חיי נצח, חיים בהרמוניה עם החיות, היו שווים אחד לשני וכו') אבל זה לא ככה.

מסקנה: אוסף של אנשים משועממים ומבואסים מן החיים ומן העולם המציאו את התנך וממרמרים לי איתו את החיים.

יבוא היום וגם אני אמציא משו ואכריח אנשים ללמוד את זה ^^

עריכה:

נחפר לי השכל בבית הזה!

מחר אני הולכת ללמוד תנך במקום אחר, שקט יותר ובלי כל מיני מטרידות שלא מבינות שיש לי בגרות ושמדבור בעתיד שלי וזה הרבה יותר חשוב מהאבק המזדיין הזה.

בןאדם גורם לבןאדם להיות מאושר, אני שמחה(: מצד שני אני חושבת שיכולתי ובעצם לא רוצה.

יש את הרגעים האלה, שפתאום יש לך מצב רוח ויש לי כוח לעשות דברים, ואתה עושה משו נחמד בבית ומצפה שיגידו משו בסגנון של"ואוו עשית את זה על דעת עצמך, יפה.." אבל במציאות אף אחד לא שם לב לזה שגם את עושה משהו כולם מתבכיינים על עצמם, על זה שהם עושים הכל ואחרים לאעושים כלום ובמקום זה את מקבלת "עוד פעם את לא עושה שומדבר חיוני, מחר את עושה ככה וככה וככה וככה" כאילו שאין לי חיים:O כן אני יודעת שאני עכשיו בדיוק מהאנשים שאני מדברת עליהם שמתבכיינים אבל אני לא אומרת שהיא לא עושה כלום, אני פשוט אומרת שאף אחד אף פעם לא רואה שאני עושה משהו^^

אני אוהבת כשהבית שלי ריק, זה גורםן לי להיות מאושרת, משחרר אותי ונותן לי ת'חופש לעשות כל מה שאני רוצה איך שאני רוצה...כמה חבל שזה קורה רק בבוקר בן 9 וחצי ל1 וברוב הימים אני בכלל לא בבית בשעות הללו.

הלוואי וכבר תיהיה לי דירה משל עצמי ואני באמת מקווה שאני סש ודן נאכל לגור ביחד אבל אני בספק ענקי מה שעוד יותר מדכא אותי.

אני לא יודעת לאן אני חוטרת אבל מה שאני כן יודעת זה שכואבת לי הבן ואין לי כוח לקום מהכיסא המזדיין הזה, אבל הגיעכבר זמן ללכת לישון למרות שאני לא רוצה^.^ טוב התחלתי סתם לחפור כי משעמם לי ובא לי לכתוב משהו אז אני אחסוך מאנשים הנדירים שנכנסים לפה את החפירה ואגיד ביי עכשיו.