זה היה היום הראשון ללימודים.
רומי חיפשה את התיק הישן שלה עוד משנה שעברה, וכשמצאה הכניסה אליו את כל החוברות לשנה החדשה, כיתה ז'.
"היי אמא." אמרה ולקחה את הסנדוויץ' שגילה הכינה לה, ושמה אותו בתוך התיק.
"עוד 10 דקות הלימודים מתחילים, כדאי שתלכי מהר." אמרה גילה.
"כן." אמרה רומי בעודה מכניסה את הסנדוויץ' לתיק.
"יאללה לכי, תספרי לי איך היה." חייכה גילה.
"ביי." רומי נשקה לה בלחי ויצאה מהבית.
היא סגרה את דלת הבית וחייכה חיוך גדול, חיוך שלא חייכה כבר הרבה זמן.
היא החליטה שהשנה הזו הולכת להיות שנה מוצלחת.
היא תתחיל התחלה חדשה, הרי זה בית ספר חדש.
היא תהיה טובה בלימודים.
יהיו לה יותר חברות.
והכי חשוב, תהיה לה אהבה.
היא כ"כ רצתה חבר, מישהו שירגיש אליה אהבה.
ולכן היא דאגה לבשם את עצמה ולהתאפר באיפור עדין של גילה.
"הנה השער." חייכה, לאחר דקות ספורות של הליכה.
"הנה ההתחלה החדשה שלי."
היא נכנסה באיטיות לבית הספר, בוחנת אותו מכל הצדדים.
נשמעו מלא צעקות הלהבות.
כמעט כולם היו כבר בקבוצות ודיברו על השנה החדשה.
היא עלתה במסדרון עד שהגיעה לכיתה ז' 2.
"שלום." חייכה בבושה ונכנסה לכיתה.
אף אחד לא שם לב אליה, הרבה בנות ישבו סביב כמה שולחנות גדולים והתלחששו בניהן.
הבנים ישבו גם על כמה שולחנות ודיברו על הדברים שלהם.
רומי נכנסה בשקט לכיתה והבחינה בשולחן ריק.
היא הניחה על הכסא שהיה מוצמד אליו את התיק שלה והתיישבה על הכסא.
'אולי זה לא יהיה קל כמו שחשבתי?.' שאלה את עצמה.
רומי הרגישה מובכת כשיישבה שם לבד בזמן שכולם קשקשו בניהם.
אך במהירות ההרגשה עברה לה כשראתה את המורה נכנסת לכיתה ואת כל התלמידים מתפזרים ומתיישבים במקומות שהחליטו אליהם.
המורה נאמה כמה דקות ואז כולם השתחררו להפסקה של שעה בערך בשביל להתיידד עם כולם.
רומי יצאה מהכיתה והתיישבה על אחד הספסלים בגינה.
איזה בחור אחד, שהיה נראה בערך בגילה התקרב אליה והתיישב לידה.
"כן??." שאלה.
"מה קורה?." שאל..
"הכל טוב." אמרה רומי.
"איך קוראים לך?."
"רומי." ענתה.
"אהה, שם יפה, לי קוראים עידו." חייך.
"אהה." אמרה רומי, מחייכת אליו.
"מה את עושה פה לבד?." שאל.
"סתם, יושבת?." אמרה לו.
"אהה, ולמה את לא עם חברות שלך?." המשיך לחקור.
"כי לא באלי." אמרה.
"אהה, אממ.. איזה כיתה את?." שאל.
"ז 2." אמרה.
"אהה, אני ח' 3." הוא חייך.
היא חייכה גם.
כל ההפסקה הם ישבו ביחד ודיברו, רומי נהנתה לדבר איתו בכל שנייה ונהנתה גם לשמוע את כל סיפורי הילדות המצחיקים שסיפר על עצמו.
"אוי, נגמרה ההפסקה." אמר עידו, כשנשמע הצלצול.
"טוב.. נדבר עוד?." שאלה.
"את רוצה אולי את הטלפון שלי?." שאל.
"אמ, זה יהיה נחמד." חייכה.
"יש לך דף?." שאל.
היא הושיטה לו דף נייר והוא כתב לה את מספר הטלפון שלו.
היא חייכה אליו, "אני אתקשר." אמרה.
"יופי." חייך אליה, נשק לה בלחי והלך.
היא הרגישה נהדר, היא רצתה להכיר בן שתוכל לדבר איתו על הכל, אבל היא לא חשבה שעל היום הראשון תמצא אחד כזה.
היא חייכה חיוך רחב ונכנסה לכיתה שלה.
(על תתיחסו לכל הקווים וזה.. אני לא יודעת מאיפה זה בא D:)
כינוי:
מיכל-סיפורים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
