אני מדבר,

עטוף פראות נועזת.

חמוקיי- גבעות, חמים ורך.

אני אוצר,

יש להתאוות כדי לזכות בו

חביוני לאיש אינו שייך.

בדהרות סוסי נסערת

בסערת פרסות תוהה,

כמה תמימות נסתרת

בין שבילים,פשטות פרועה.

רכות נשיותי

עוצמת אנושיותי

וכובד המקל, השמש על גבי

סנוניות ראשי סיחררו: אל- על, פסגות הרים

פרסות סוסי הלמו: קחי נא אותי למרחקים

ובבטני סודות גונזת

כוחות רחמו של היקום

אין איש עליי כוחו יקום

אין איש עליי כוחו יקום.

אני מדבר,

עטוף פראות נועזת.

חמוקיי- גבעות, חמים ורך.

אני אוצר,

יש להתאוות כדי לזכות בו

חביוני לאיש אינו שייך.

חופנת תלתלים

עיני בעינו מסתכלת

אני אוצר,

אני החופש,

התמסרותי

וגם העונג

אינה שלך.

כולי שלך.

ורק תזכור.

סוסים.

הרכיבה המדהימה הזו. הקבלה חזקה כל כך בין יחסים אנושיים, זוגיות, לבין האינטראקציה העדינה עם סוסי הרכוב. כל כולו תמימות ורוך, עטופים שרירי כוח בל ישוער, גידים ועור ודם חם ומפכה. אני יושבת שם, במרומי האוכף, אגני מתנועע בהרמוניה עם תנועת גופו האדיר.

בידיי המושכות. בפיו הרסן. כוח עצום כל כך בתוכי, אל מול כוח שריריו העצום. והוא רוצה, רוצה לשם ולכאן ולדהור ולקפוץ, רוצה להתנועע ולעשות כל שברוחו, ואני רואה, מבינה, ומרסנת. בעדינות אין קץ מכווינה אותו לפי רצוני שלי, ברוך מלטפת צווארו כשנענה. וכשהוא זז לשם, וכשאני זזה איתו לשם-

פתאום ההרמוניה.

 התנועה הרציפה. אגן מתנועע וסוס מתנועע ואוויר זורם ושלווה ושקט ומדבר אין קץ.

היצור המפוחד בי מתעורר. ראשו מציץ מבעד לאסורים. ולפתע גבו מזדקף, לשונו נשלחת, עיניו נפקחות והוא מביט אל על- אני על הסוס. מושכות בידי. אהבה והרמוניה ושלמות מתחתיי ובתוכי.

אני רוכבת ומכווינה, אני אוהבת ולוטפת,

והסוס ורצונותיו הם אני ורצונותיי ואנחנו אחד. ואני אני. והסוס- סוס.

ושפתיי בחיוך.

ובליבי אהבה.

ומסביב מדבר.