מצבי רוח מתחליפם כלכך מהר ..
בקושי אפשר לשים לב כמה מעט זמן עבר , בין מצב למצב ..
בתקופת חיים שהיא לא קצרה ולא ארוכה ..
בכל זאת 14 שנים זה לא מעט זמן , אבל זה גם לא הרבה זמן .
למדתי להכיר אנשים, חלקם ניתנים לקריאה פשוטה ,
חלק מהאנשים כל כך סגורים בתוך עצמם , אני דיי בטוחה שהם בקושי מבינים את עצמם .
תמיד היה לי קשה להסתכל מהצד ,
אתה יכול ללכת ברחוב ולראות בן אדם ולחשוב עליו כל מני דברים
להיות בטוח לגמרי שהבן אדם שאותו תיארת לעצמך הוא בדיוק זה שממולך
ואז, יש אתץ הרגע הזה שבמקרה התחלתם לדבר , התחלתם להכיר .
לפעמים באמת התיאורים החיצוניים הם אלה שמסגירים את פנים הבן אדם ..
תופתעו לגלות שבכלל טעיתם
ואותן תכונות שעליהן חשבתם קודם בכלל לא קרובות לאופיו של אותו אדם ..
מעטים יכולים לנחש במדויק כיצד אדם שהם לא מכירים מתנהג רק על פי מראהו ..
גם אני כזאת , מרחוק ככה לפי מראה כבר מתארת לעצמי את אופי הבן אדם
לא פעם אחת ולא פעמיים טעיתי ,
היום חברה שלי שאלה אותי איך אני למדתי מהחיים לסנן מילים של אנשים ..
זה מה שאמרתי .
למדתי להתעלם מאנשים שהם לא כלכך חשובים לי ..
ולהתעלם מדברים שאני לא רוצה לשמוע ,
זה קשה אני יודעת, אבל לאט לאט לומדים להסתדר
למרות שלפעמים זה לא כל כך טוב להתעלם מהדברים שלא רוצים לשמוע .
כי אם כל הזמן נתעלם מדברים שלא רוצה לשמוע לא נוכל להקשיב לדברים החשובים .
את כל הדברים הרעים שקורים ישר לסנן כי את לא רוצה לשמוע זה לא תמיד טוב ..
כי לפעמים אלו שהכרחי לדעת ..
אם כמה שזה לא נעים וכמה שלא רוצים , אין ברירה ..
חייבים לדעת להתעלם אבל גם חייבים ללמוד מתי .
אז ככה , היום בשיעור לשון היה הכי משעמם שאפשר ~
ובאה לי השראה אז כתבתי איזה משהו - יצא עמוק .
אותה אחת היא כבר לא תשוב להיות ..
חייה משתנים היום לעד ,
דמעות את פניה מכסות ברטיבות מלוחה
רואים לה בעיניים שהיא פגועה , המבט בעיניה לא יכול לשקר
זה שקוף מדי , בולט מדי
ליד חלון קר היא יושבת ועליו נשענת ..
טיפות הגשם מטפטפות לאט ונוקשות על החלון .
טיפה ועוד טיפה בקצב קבוע יחד עם הדמעות שזולגות מעיניה
שקט עכשיו , היא לבד בתוך הבית הגדול והריק הזה .
מרגישה איך הקור חודר אליה באיטיות
מסתתר בתוך גופה בלי שאף אחד ירגיש
רק היא סגורה בתוך עצמה , אף אחד לעולם לא יצליח להבין אותה
רק היא עם עצמה ורק היא תבין .
לעולם תהיה סגורה בתוך אותו החדר
נעולה הדלת אל ליבה ועיניה נעצמות .
עיניה נעצמות לאט לאט ..
מקווה היא שלא יפתחו עוד ליום נוסף ,
אחרי בקשות ותחנונים בזמן כה רב בקשותיה נענות סוף סוף .
אולי זה מרושע ולא נעים להגיד את זה
אבל ישנה התחושה שדבר זה חייב להיאמר
חלקם נהנים לראות אותה כך עם מבט הסבל והעצב בעיניה
זה עושה להם טוב .
מן הרגש של חוזק מול אחת שהיא כה חלשה ..
ואני , אני חייבת להודות .
גם אני חלק מהם , עם כמה שחבל לי .
וכל זה בכלל לא מתאים לי .
אבל אני צמודה לרגשות , בעניין הזה הראש לא משפיע ..
אחרי הכל ..
זאת לא אשמתי ...
תמונה שלי שעיצבתי כי היה לי משעמם ..
וואי הרבה זמן לא היו לי כאלה מחשבות עמוקות כמו היום ..
אני אשמח אם תגיבו על מה שכתבתי ולא רק על התמונה ..
נרקיסיסטיות שליטטעה (:
אווי אני חכמה [: