"מה?"

"כן." אלירן אמר,

"טוב ניתן לך זמן לחשוב.." אמר גיא וקם ראשון, אחריו אלירן

לא אמרתי כלום, הייתי בהלם. ראיתי איך הם יוצאים מהכיתה לצדדים שונים,

ישבתי באותו מקום ולא זזתי.

אחרי כמה דקות מאיה נכנסה "מה קורה ליז?" היא התיישבה לידי במבט מלא סימני שאלה

"הם ביקשו ממני לבחור ביניהם." אמרתי ולא זזתי. מאיה לא ענתה, ואז הסתכלתי עלייה

"הם מטומטמים." הרגשתי איך מצב הרוח שלי התחלף מבושה לכעס

"כן, די.." היא אמרה

"אני שונאת אותם."

"את בטוחה?" היא הבליעה חיוך

הסתכלתי עלייה ולא אמרתי כלום.

"לא.. לא יודעת."

"או.קיי" אמרתי "הם רוצים לבחור? אני לא בוחרת באף אחד."

"מה?" עכשיו מאיה הייתה קצת בהלם

"כן. אני שוכחת מהם, לתמיד. הם רצו בחירה? הנה, בחרתי." אמרתי בכעס, כולי זועמת מבפנים

"תקשיבי, ליז, את כועסת עכשיו ובגלל זה את אומרת את זה."

"נוו תעשי לי טובה, איזה דרמה הם עשו לי! למעשה, אני הולכת להגיד להם את זה כבר עכשיו. אני ימשיך כאילו כלום, אני לא מכירה אותם."

ראיתי שמאיה מנסה לקלוט אבל לא בזבזתי זמן והלכתי לחפש אותם.

הסתובבתי קצת וראיתי את אלירן

"אלירן!" קראתי לו

"כן?"

"בחרתי." אמרתי וחייכתי

אלירן כנראה חשב על פי החיוך שלי שזה הוא כי גם הוא חייך

"או.קיי. ו..?"

"ואני לא בוחרת באף אחד. תודיע לגיא, חבר שלך." גיחחתי בזלזול והלכתי

נכנסתי לכיתה ומאיה הסתכלה עליי ושאלה "נוו.. דיברת איתם?"

בדיוק הצלצול נשמע

"כן, אמרתי לאלירן שאני לא בוחרת באף אחד."

"ולגיא?"

"אמרתי לו שיודיע לגיא והלכתי משם."

ראיתי את גיא נכנס ומסתכל עליי, הוא התקרב אליי

"לירז.." הוא התחיל במשפט פתיחה

"גיא. אמרתי לכם במה בחרתי. תעזוב אותי בבקשה."

המורה נכנסה בדלת

"טוב, אפשר לפחות לדבר?" הוא ביקש

"לא."

"לא?" הוא רצה להיות בטוח

אני בעצמי לא ידעתי מה אני עושה אז הסברתי את התשובה קצת אחרת "לא עכשיו. פנינה נכנסה." אמרתי והתיישבתי

גיא הלך למקומו והשיעור התחיל

היום עבר מהר, השתדלתי להתחמק מגיא ואלירן כמה שיכולתי...

חזרתי הביתה ופתחתי את המסנג'ר, חיכתה לי הודעה מגיא:

ליז, בואי ניפגש בבקשה.

בגינה הציבורית מתאים לך?

חשבתי הרבה.

הקלדתי הודעה, מחקתי, הקלדתי חדשה, שיפצתי גם אותה.

ולבסוף שלחתי-

בסדר. מתי?

מיד הוחזרה לי תשובה-

אפשר בעוד חצי שעה?

הסתכלתי בשעון. השעה הייתה 16:00

טוב.

עניתי קצרות והתנתקתי.

הלכתי לאכול והתארגנתי.

הסתכלתי שוב על השעון- 16:20

התארגנתי וחיכיתי קצת. אני לא מתכוונת לחכות לו. למרות שכמו שאני מכירה את גיא הוא יקדים.

יצאתי בארבע וחצי וכשהגעתי ראיתי את גיא מחכה על הספסל 'שלנו',

הלכתי לכיוונו והוא ראה אותי הוא קם וחייך אבל אני לא החזרתי חיוך.

"היי" הוא אמר

"היי"

"אני רוצה לדבר." הוא התיישב, אבל לא התיישבתי לידו

"על מה?" שאלתי, קצת בעצבנות

"על מה את כועסת?" הוא שאל

"כלום." הטון שלי לא השתנה

"לא באמת, ליז. את כועסת על זה שאני ואלירן רצינו שתבחרי? כי לא מתאים לנו כ"כ משולש אהבה.

סליחה, אבל אם את רוצה לכעוס- בעייה שלך. שייבושם לך." גיא סיים את הנאום שלו

"לזה קראת לי? סבבה." אמרתי והתעצבנתי, הסתובבתי והתחלתי ללכת

"ליז!" גיא קרא לי ושמעתי אותו מתקרב אליי מהר

אבל לא עצרתי. "עצרי, שנייה." הוא תפס אותי ואני הסתובבתי, כולי רותחת

"מה?!"

"אני לא מבין אותך. על מה את כועסת?!"

"על כלום. אתה לא מבין מה זה כלום?!" אפילו אני לא הבנתי על מה אני כועסת.. האמת שזכותם, אבל עצבן אותי שהם החליטו להגיד לי את זה בצורה כזאת, בתקיפות כזאת

"את יכולה להגיד לי את האמת, את יודעת. אני מכיר אותך מספיק טוב כדי לדעת שאת כועסת, ולא קצת." הוא אמר ואחיזתו לא עזבה אותי

"טוב, תעזוב אותי לפחות." אמרתי, אבל לא רציתי באמת

גיא עזב אותי

"נדבר מחר." אמרתי "אני עצבנית מידי עכשיו כדי לדבר רגוע."

"לא. מחר אנחנו לא נצליח לדבר בבית ספר." הוא אמר

"בואי.. בשביל מה נפגשנו הרי?"

הלכנו והתיישבנו בספסל וגיא התחיל לדבר..