17.3-20.3
כמיטב המסורת (שנה שניה ברצף, זה נחשב) אני מביאה לכם סיכום קצר ארוך, מתומצת ומפגר להפליא של ארבעת הימים שבילתה כל מגמת תיאטרון בפאב צרעה הידוע לשמצה. בתוכנית: תמונות באיכות איומה (נראה לי שהמצלמה שלי חולה באפילפסיה), ציטוטי קאלט מהטקסטים ובדיחות פנימיות נורא מטומטמות.
אינג'וי!
"נוער- תזיינו את הקהל!"
עובדים קשה:
"מה מה יה יה קו גוטה, קו גוטה, קו גוטה!
מה מה יה יה קו גוטה, קו גוטה, היי!!!"
[זה אמור להיות פולנית. אני בכלל לא בטוחה שאני כותבת את זה נכון.]
"תישעני יותר!"
"אבל צפרה, זה ייפול!"
"זה לא ייפול! את שחקנית!"
"היי, ינאי!"
אביטן: "האקסית שלי, מבלה את רוב הזמן שלה ברמלה."
שמש: "מה יש לה לעשות ברמלה?"
אביטן: "אנערף, היא מזדיינת שם או משהו."
אני: "איכס, מי הולך להזדיין ברמלה?"
"נצ-פה-בה-מ-קצ-צ-ת-את-ה-ח-תול-ל-ח-תי-כות!!!!!!!!"
אנו חזירים.
"אפי, את יודעת מה שמעתי עלייך?"
"מה?"
"שמעתי שאת מזדיינת ברמלה על ימין ועל שמאל."
"למישהו יש משהו לציץ השמאלי שלי?"
"שאני אספר לינאי?"
"שמה?"
"ינאי, אתה ידעת שאפי מזדיינת ברמלה על ימין ועל שמאל?"
זיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייף!!!
"ושאני אספר לאפיק?"
"תספרי לאפיק."
"אפיק, אתה ידעת שאפי מזדיינת ברמלה על ימין ועל שמאל?"
[אפיק: "גם אני."]
בררר.
"גבות של ערביה."
"וואלאק, שו בונים?"
"אוהו, שו-בונים, דו-בונים."
"ביי, ינאי!!!"
סיכום:
ימים: ארבעה.
ראנים: חמישה, אני חושבת.
גנרלית: מעולה.
בגרות: מעולה.
הופעה להורים: מעולה.
מגן: עוד לא ידוע, נקווה לטוב.
בוחנת: טיפשה, לטובתנו.
נפילות: לא יותר מדי.
אביזרים: המון!
סימנים כחולים שאין לי מושג איך קיבלתי: שניים.
סימנים כחולים שאני יודעת איך קיבלתי: אחד.
הסחות דעת: אחת קטנה.
רחם: אחד, מרושע במיוחד.
אוכל: הרבה.
רגיעון: שניים, לא יותר.
התפרקויות קבוצתיות: יותר מדי, אבל היי, זה כיף.
יציאות לשירותים: כמו קבוצת תמיכה לחולי כליות.
כיף: חופשי חודשי.
ישר אחרי הגנרלית, עייפים, מרוצים, מאופרים, ומאוד לא פוטוגניים.
עכשיו זה עבר, וגם המיני פרוייקט הוגש בבטחה (אני מניחה שבקרוב תקבלו הצצה) וזה קצת כמו להיוולד שוב. פתאום יש לי המון זמן בשביל לא לעשות כלום. אני אנצל את החופש הזה, כי עוד מעט יתחיל הבלגן של הבגרויות, ואני עוד אתגעגע למושג השינה.
זִיָינו ת'קהל!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
