אז... הראשון שינחש כמה גלונים של מים עברו מתחת לגשר מאז הפעם האחרונה שעדכנתי יקבל... שקית ניילון אטרקטיבית בשווי מוערך של עשרים אגורות! השקית עשוייה מהפלסטיק המשובח ביותר (100% לא מתכלה בטבע), היא עמידה, חזקה וגמישה בו זמנית! היא מסוגלת להחזיק בתוכה כל דבר (פחות כבד מסנדוויץ') בלי להיקרע בכלל, ו...היא שקופה! אז אפשר... אתם יודעים... לראות מה יש בתוכה! 

מגיעה במידה קומפקטית של 10X20 ס"מ (מעניין מי יהיה המשועמם הראשון שילך למדוד כדי להוכיח שזה לא נכון).

דבר עצוב מאוד קורה. חוששתני שהפוסט-אוטומט שלי נשחק מעט, והוא מקרטע לאיטו בצד הדרך, לגמרי לא מצליח לעמוד בקצב שלכם, קוראים חרוצים. אני מעדכנת בכל זאת, למרות שפוסט אייטמים רחוק מאיתנו כמרחק מיה דגן מגלולות הפרוזאק שהפסיכיאטר רשם לה, סתם, כדי שתדעו שעדיין אכפת לי.

ומי שקורא כאן מספיק זמן יודע מה אני עושה כשבארות האייטמים מתייבשות.

נכון מאוד! שימוש זול ונצלני ב"כישרון הציור" הזה שכולם אומרים שיש לי!

אגרתי לא מעט ציורים ביזאריים יותר או פחות מאז השחרור האחרון, ופתאום הבזיקה בראשי המחשבה להעלות אותם לכאן. כי אם אין לחם אוכלים שוגי. וגם כי לא יזיק לי טיפה ניפוח אגו (יש כאלה שיטענו אחרת- התעלמו מהם ביד רמה!).

אז הנה.

שני הראשונים הם תרגילים שעשיתי בשיעור אומנות שנה שעברה כשעוד הייתי יודניקית תמימה ושמחת לבב. בסביבות המחצית הראשונה נעלמו השניים האלה בסדנה, ומעולם לא נמצאו שוב, לא משנה כמה קרטונים וגלילי גבס וארגזי אקריליק הזזתי. נאלצתי להסיק שהציורים נבלעו במערבולת בין מימדית, להתאבל ולהמשיך הלאה. אך הפלא ופלא! ממש היום צצו השניים על מדף העבודות של המגמה, כאילו מעולם לא נסחפו אל מסע מתיש וארוך בין עולמות וכוכבים במרחק שנות אור מאיתנו! הקוסמוס ככל הנראה לא העריך אותם יתר על המידה, והחליט להקיא אותם חזרה אליי.

תודה, קוסמוס!

זו סדרה שעשיתי, אני פשוט קוראת לה "הג'וקר, המכשפה, והבוגימן". כי מצויירים שם... ג'וקר, מכשפה, ובוגימן. אני די מאוד מחבבת אותם, חוץ מאת האחרון. אותו אני שונאת. הוא נראה כמו משהו טוב שהשתבש, באופן מחריד.

מכרסמים.

זה בן דודי הסמי-טרי עדי. באופן רשמי התינוק הכי כוסון על הפלנטה. הוא ג'ינג'י. אני חולה לו על התחת.

זה לפי התמונה הזאת שצילמתי בסוף הקיץ. זה לא מאוד דומה, וזה מעצבן אותי.

את זה אני אוהבת. מאוד. חוץ מהרגל הכי שמאלית, היא ארוכה מדי. בלי זה, הייתי מסוגלת לבהות בזה שעות.

וזה... אני לא כל כך בטוחה מה זה. אבל אני אוהבת את זה.

ואחרון, זה תרגיל דיוקן שבדיוק סיימתי לעבוד עליו. הייתי מסבירה, אבל אין לי זין לזה.

אוף, זה אמור להיות הרבה יותר גדול.

מי שמצליח לחשוב על תגובה לפוסט הזה שהיא מקורית יותר מ- "יא מוכשרת", "תמותי, יא מוכשרת", "מוכשרתתתתתתת" וכד', יקבל סקס. בחיי.

אבל לא.

ובלי קשר:

אני מנסה להפיץ את זה בכמה שיותר פורומים. אפילו כתבתי על זה בוואלה (ולכן לא אפרט יותר מדי).

פשוט תיכנסו לכאן בבקשה, הקלידו את שמכם ומדינתכם, וזה הכל. זה לא יותר מדי מאמץ, ואין לכם מושג כמה זה חשוב.

איכס, אני כל כך שמאלנית ירקרקת נפש.

תעשו את זה, or else.

הבטחתי.

זה חתול. פירסמתי פה כבר גרסה מוקדמת שלו. זו הגרסה המשודרגת, החולנית-ונכונה-מבחינה-אנטומית יותר.

את זה אני לא אוהבת. בכלל.

את זה אני אוהבת.

את זה אני מאוד אוהבת.

זה ציפור מתה. [כן, זה כן.]

זה מטמורפוזה. סוג של.

וזה העבודה שלי בטקסטורה. סריקה נוראית.

ו... המממ... זהו. נראה לי.

אני צריכה לעצב דמויות לקומיקס שלי ושל עומר.

אני עייפה.

בהבהיי.