החיים הם כמו נסיעה ברכבת, אנשים עולים ויורדים. לפעמים קורות תאונות בתחנות אחדות יש הפתעות נעימות באחרות יש עצב עמוק
אנו עולים לרכבת כשאנחנו נולדים פוגשים אנשים ומאמינים שהם ילוו אותנו לאורך כל המסע – הורינו
לצערנו , הם יורדים באחת התחנות ומשאירים אותנו להמשיך לבד.
אנשים אחרים עולים לרכבת והם יהיו לנו חשובים בהמשך הנסיעה.
אחים, אחיות וכל האנשים הנפלאים שנאהב.
ישנם אנשים המתייחסים לנסיעה כאל טיול קצר וישנם כאלה שמצטרפים אלינו לכל הנסיעה.
אחרים יורדים בתחנה ומשאירים לנו זיכרון נוסטלגי לתמיד.
מאחרים אנו נפרדים בלחיצת יד וזהו.
לפעמים אנחנו מופתעים שאנשים שאהבנו עוברים לשבת במקום אחר ומשאירם אותנו לבד.
אנחנו יכולים לחפש אותם ברכבת אבל קורה לצערנו שהמקום לידם תפוס.
זה לא נורא, המסע יימשך עם הרבה אתגרים, חלומות, תקוות, פרידות – אין דרך חזרה.
ננסה להבין את שכנינו למסע ולמצוא את הטוב בכל אחד מהם.
נזכור שבמהלך המסע חבר עלול למעוד ויזדקק להבנה ותמיכה שלנו.
גם אנחנו עלולים להזדקק לתמיכה והבנה.
הנעלם הגדול בנסיעה הוא, היכן התחנה הסופחת ומתי ירדו האנשים לידנו.
ודאי יהיה לנו עצוב לעזוב את הרכבת והפרידה מידידנו תהיה כואבת.
אולי כשנגיע לתחנה הסופית שוב נפגוש אותם.
נשתדל להנעים את הנסיעה עד כמה שאפשר וברדתנו מהרכבת להשאיר זכרון נעים לאלה שממשיכים הלאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: