.So happy I could die |
| 11/2008
האנשים שזכרו.
ויטליק
אניה
שמרית
דאני
ענבר
סבינה
נעמה
מילנה
אביב
רימה
שירן
אלינה
טום
גבריאלה
סיני
לובה
קטיה
גל
טוטאז'י
סטס
קיריל
משה
ליאת
ויקה
ג'ניה
דימה
מישה
דשה
אורטל
שורטיקי
מיכאל
טירן
דינה
טניה
נופר
דנה
ליאל
אנדריי
עטר
שירה
לין
ירדן
אמנדה
אלכס
דימון
תודה לכם שזכרתם את היום הזה.
| |
כמה נפלא להיות שוב בקריות.
באמת, כבר התחלתי לדאוג שמרוב הזמן שלא הייתי כאן אני עלול לא לחלות בסרטן.
יותר מדי זמן באוויר (יחסית) נקי זה מפחיד.
ולחדשות קצת יותר משמחות - אתמול במסגרת שיטוטיי ברחבי קרית ביאליק נתקלתי בידידתי משכבר הימים, אמנדה.
כפרע שלי.
וכמו כל האנשים הטובים גם היא לא נשארת בישראל לעוד הרבה זמן.
מנדי, אני יודע שאת לא קוראת את זה... אבל אני מאחל לך הרבה הצלחה באוסטרליה, ושתפגשי הרבה אנשים עם מבטא בריטי חמוד ומצחיק כמו שלך. ^^
וחסר לך שלא תשמרי על קשר. אני אבוא עד לאוסטרליה ואבעט את התחת שלך בחזרה לקרית ביאליק.
======
מתי יגיע כבר תורי לעזוב?
אם כבר נגזר עליי לחגוג יומולדת בודד, אז שלפחות הוא יהיה בודד במדינה אחרת.
| |
אוי לא.
זה פשוט נורא.
איך יכולתי לעשות את זה?
ומה חשבתי לעצמי...?
הכל קרה בגלל רגע אחד של אבדן שליטה.
החלק האפל של המוח שלי תפס פיקוד, אני לא ידעתי מה אני עושה...
ועכשיו כבר אי אפשר לתקן את הנזק הזה.
זה כל כך איום שאני לא יודע איפה לקבור את עצמי. על זה אין שום סיכוי שיסלחו לי לעולם.
זה פשוט נורא מדי.
כבר עכשיו, דקות ספורות אחרי שזה קרה, אני יושב ואני פשוט לא מסוגל להאמין על עצמי...
איך יכולתי לקחת מגבת,
ולרצוח יתוש חף מפשע?
עריכה:
היי, מצאתי את הסוודר שלי.
יש!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
