פתפותי ביצים, אם אתה שואל אותי.

עבר יותר מחודש.

הוא לא יצא קשר. יצאתי פעמיים, בשביל שטויות, אבל שטויות רלוונטיות.

אני בוכה, אבל רק לכמה שניות, ובתדירויות די רחוקות. מעצבן אותי שאני לא יכולה לדעת מה עובר לו בראש.

אני מתחילה לחשוב שהייתי רק זיון.

אבל בגלל זיון לא בוכים, בגלל זיון לא מוותרים, בשביל זיון לא נלחמים... כנראה שהייאוש רצח אותו. רצח את מי שאהבתי. הפך אותך לאדיש יותר, ריקני יותר, אפתי. כמה הייתי רוצה שיהיו לך חיים יפים ומלאים.

בל אני לא.

אני משום מה רוצה שתסבול.

אני רוצה שתראה מה הפסדת. נכון, שהאפשרויות להיות איתי היו קלושות, וחסרות סיכוי, ובסופו של דבר כמו שאני לא עשיתי דבר למה שאתה תעשה ? כולנו מפחדים לעזוב את הבית הטוב והמוכר, את העיר שלנו, את מה שאנחנו מכירים.

אבל מה שאתה הכרת זה בית מפרק, אמא נוטשת, מחסור בחברים, ותכלס מחסור בחיים.

אני רוצה שתזכר מה הקרבתי בשבילך. על מה וויתרתי בשבבילך.

אני רוצה שלעולם לא תוכל לדבר עם אף אחת על מה שהיית מדבר עליו איתי.

שלעולם לא תוכל לצחוק עם אף אחת, כמו שצחקת איתי.

שאף אחד לא תרצה אותך עד כדי כך, כמו שאני רציתי.

אני רוצה שתסבול. שתהיה לבד. שלא תצליח לשכוח.

אבל אני מכירה אותך. אמרת לי את זה פעם, כשרק סיפרת לי מה אתה מרגיש.

אני כמו הסמים שלך. כשאני איתך אתה בעננים, כשאני הולכת אתה בקריז, ורוצה עוד.

אבל אתה בגמילה ארוכה כבר. למדת לחיות בלעדי. עם הזמן, תדע שעשית את הדבר הנכון.

הבעיה שאתה הפכת לסמים שלי.

אני בטוחה שאתאהב שנית, אני בטוחה שאהנה מסקס  שוב.

אבל האימפקט הנורא שהשארת עלי, לעולם לא יצא.

תמיד היו לי גאד קומפלקסס.

אבל באמת, שהיית החזק מכולם. ותראה אותי, לא בדכאון, לא שבורה, לא בוכה (כמעט), רק כועסת, ומלאת שנאה. לא יודעת אפילו למה.

למה אני רוצה שתסבול? כדי שתבין שאף אחת לא תהיה מוכנה לסבול אותך חוץ ממני.

אני רוצה שתבין שאתה מטומטם ואידיוט. אני רוצה שתשנא את עצמך יותר ממה שאתה שונא את עצמך עכשיו. אין לי הסבר.

אתה מסוג האנשים שאני יכולה לא להתראות איתם שנים, ופתאום לפגוש אותך, ולדחוק אותך לתוך תא שירותים ציבורי ולתת לך לשבור לי את הצןרה.זו ההשפעה שלך עלי. כמיהה מוחלטת. קושי פסיכי להתנגד. ואתה יודע כמה קשה לי להתנג לך. הצלחתי אמנם כמה פעמים, אבל זה היה כוח רצון עילאי. וגם רצון עז לעשות לך דווקא.

לשבור אותך.

שתישבר כבר. שהפנים הפות שלך יעלמו לי מהזכרון.

שאני לא אראה את העיניים שלך יותר, גם לא בחלום.

שהגוף שלי לא ירעד ויתחשמל כשאזכר בלילות איתך.

אני רוצה להפסיק לחפש אותך במיטה שלי.

או שאני פשט צריכה זיון.

אבל הרי החלטתי ששני סטוצים הספיקו לי. זה היה מזמן, וזה גם היה בטעות, וזה היה טיפשי.

אני רוצה את מה שרציתי מאז ומתמיד.

גבר שיאהב אותי ואני אוהב אותו.

שהכימיה ביניו תהיה מטורפת, ושנצחיק אחד את השניה תמיד.

שנזרום ביחד תמיד.

ושהחיים של אף אחד מאיתנו לא יתפרקו ויהרסו הכל.

כל כך קשה?

לך זדיין.