פתפותי ביצים, אם אתה שואל אותי.

איך הלב שלי נקרע עוד קצת... עוד מעט כבר לא ישאר ממנו כלום, וזה ממש ממש עצוב.

זהו נגמר. אני אוהבת אותך טיומה שלי... ואני מצטערת שזה ככה...

מצחיק שחשבתי שזה נגמר. מצחיק שעברתי הלאה ממש מהר, שלא בכיתי כמעט בכלל, שהתגעגעתי אבל במינימום האפשרי.

מצחיק שאחרי כמה שעות ביחד, בטעות, בפוקס, מחרמנות וגעגועים, חזרנו.

חזרנו עם הבנה שזה יגמר איפשהו בקרוב בחודש הבא. מש עוד מעט.

עוד מעט אני לא אחפור לך, ולא אגיד לך יותר מאמוווווווו יא טיבייה לובלו מיה קרסביץ.

אתה לא תרד יותר על זה שאני שמנה ומטומטמת, לא תצחק עלי, אני רק אשב בבית ואנחש כמה שעות אתה ישן מתוך ה24 שסוגרות יממה. בטח 20.

אני באמת, באמת, לא יודעת איך אני אסתדר עכשיו בלעדיך. אחרי שסוף סוף דיברנו. והבנתי למה. והבנתי שזה לא בגלל מה שחשבתי.

שהבנתי שאני אוהבת אותך, יצור דפוק, טיפש, שוביניסט מסריח, מסטול, שתוי, מקסים ומתוק וסקסי שכמותך.

אני אוהבת את הדפוקים, אבל אתה הדפוק הכי טוב שהיה לי. וסביר להניח שגם יהיה. אתה אומר שאולי הגורל יפגיש בינינו שוב... אני מכירה את עצמי, סביר להניח שגם אם כן לא יקרה כלום.

או שאני אדחוף אותך לשירותים ציבוריים אקראיים בקרבת מקום ואתן לך לפרק לי את הצורה.

שתבין, הקול שלך, מחרמן אותי. הפנים שלך, משתקות אותי. הסקס איתך, בן זונה. הצחוקים איתך, מכאיבים לי לבטן. המגע שלך מצמרר.

ואתה הגבר הראשון שאהבתי לנשק.

לא שלא נהניתי מזה... עם הרוב זה היה בסדר.

אבל משום מה אצלך זה שונה. גם אם אתה מסריח מסיגריות או דברים אחרים, לפה שךך יש טעם מתוק. אמיתי. טעם שלי. נשיקה איתך מסובבת לי את הראש. לא יודעת למה, אבל היא פשוט עושה לי סחרחורת.

ואז בא לי עוד.

פעם שכבנו שעות מתחת לעץ ורק התנשקנו. לפני זה שעות שכבנו ורק דיברנו. ואחרי אחרי זה, הבעיות התחילו.

זה לא פייר בשבילך שהחיים שלך נדפקו ולא באשמתך. אתה אולי אהבל מדופלם אבל אני מאמינה בך. אני מבינה את הרצון שלך לברוח מהמדינה. לנסות במקום אחר. להבטיח לעצמך חיים טובים. בלעדי.

אני מבינה שההורים שלך הם אנשים מבוגרים עם החלטות משל עצמם. אני מבינה מה זה להיות עם מישהו שאת לא אוהב. ולעזוב.

הבעיה היא שיש לך ילד שאת צריכה לחשוב עליו.

אבל אני לא כועסת עליה, היא אמא שלך, והביא הביאה אותך אלי בכל זאת.

תמיד חלמתי על הרגע שתעבור לעיר שלי כבר. כמה דיברנו על זה. בית זונות אצל אלכס, בית זונות אצל ג'ניה... לצאת בערבים, לחזור שיכורים, להרדם הפוכים במיטה של מישהו, או שלי.

לעשן ולשתות ולצאת ולהזדיין ולצחוק ולחלום ולאהוב כמה שאפשר.

החיים לא הוגנים, אבל לא משנה כמה יגידו לנו את זה, או כמה נגיד את זה לעצמנו, תמיד כשאנחנו אלה שניפגע זה ישמע כמו משפט שהרגע חיברנו בעצמנו, מלא בתוכחה וכעס, רגשות אשם, למה דווקא לי. אה, יש משפט כזה ... כי החיים לא הוגנים. מוכר.

אני אוהבת אותך פםפם שלי, ואני מקווה שהגורל כן יפגיש אותנו בעתיד, ואולי נוכל להיות זוג הממזרים שבורחים מהעולם ביחד כמו שתמיד רצינו להיות...