אחרי הרבה מאוד זמן, אני יכולה להגיד בלב שלם
אני כל כך שמחה.
אולי אין לי עבודה נהדרת ואני מרוויחה פחות ממינימום.
אולי אני אצטרך לעבוד קצת יותר קשה.
אולי אין לי עדיין רשיון לשום דבר, אולי אני לא שלמה עם הגוף שלי
אולי אני עדיין מעשנת,
אולי אני עדיין אוכלת בשר וחלב
תמיד ישארו בי פגמים שארצה לשנות.
אבל אני שמחה.
כי סוף סוף מצאתי בן אדם שאני אוהבת כל כך. ושאוהב אותי כל כך.
ושאני מרגישה שאיתו אני יכולה הכל.
לא משנה מה.
אתה מכניס לי בטחון, אני מכניס בי שקט. שלווה. אהבה. כוח.
אתה נותן לי אומץ לעשות דברים, גם אם הם קטנים.
אתה משקיע בי כל כך הרבה, אני לא רגילה לזה
אני רגילה לדברים אחרים.
אני אוהבת אותך כל כך.
קשה לי להאמיןם שפעם נכנעתי לאהבות מפגרות, מטורות אמנם, שהטירוף שננסך בי אז גרם לי להיות טיפשה ועיוורת.
אלה היו אהבות, אבל לא משהו שהיה שווה באמת. סתם חלומות פרועים ומטומטמים, שבהם רציתי לחיות, בלי סיכוי ממשי.
אבל איתך אני חיה בחלום, קופצת מאחד לשני,
והלוואי שישאר לנו את כל החיים לטייל בין חלומות ביחד.