למה אני מרגישה כאילו את כבר לא קיימת.
למה הדמעות לא מפסיקות לרדת .
תמיד אהבתי אותך . ותמיד אוהב .
אפילו שלא ראיתי שנה אותך .
תמיד אזכור את האושר שהיה בך .
את החיוך שהייתי נכנסת אליך הביתה
את המשפט שתמיד היית אומרת ,
" רוצה לאכול? "
תמיד דאגת לי , תמיד הראת לי שאהבת אותי .
מאז שאני קטנה , היית בשבילי כמו מלאך ששומר .
תמיד בשבילי היית מגן .
אני נזכרת ברגעים איתך .
ודמעות עולות לי בעיינים .
היה לך תחיוך הזה שמראה שגם אחרי כל המ שעברת בחיים
את היית מאושרת .
אותך לא אשכח בחיים סבתא יקרה .
בליבי את תיהיה תמיד , גם כשאת לא קרובה
את עייניך לא אשכח כשדודו נפטר
הסתכלת על ביתך הכואבת על בנה
וראיתי אותך מזילה דימעה
את הימים בהם ישבנו וצחקנו ביחד , בחיים לא אסיר אותך מליבי
עכשיו אני כותבת עליך , כאילו את כבר ניפטרת \;
קשה לי בלעדייך סבתא . אני צריכה אותך איתי
כואב לי לשבת בלילה לבד להסתכל בתמונה שלך ולהזיל דמעה
תמונה בה היית איתי מחבקת וצוחקת
אני מתגעגעת לחיבוק שלך,לדיבור שלך
לבית שלך מלא ריחות של אוכל
הדבר היחידי שאני דואגת לו
זה שאת תיהי בסדר , שאת תחיכי .
אפילו שאת לא לצידי
תמיד תיהיה בליבי .
אני אוהבת אותך סבתא ואוהב תמיד ! 3>
איך בשבילי את כבר לא קיימת ,
ובבית את בטח יושבת וצוחקת .
אני לא מצפה מאפאחד להבין ת'סיפור למה אני לא רואה אותה .
סיפור אישי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
