האופי מראה את החיים

טוב... הנה הפרק השני של הסיפור..

הפעם הוא יותר קצר כי הוא אמור להיות ככה...

מהפרק הבא זה לא יהיה כזה מעפן ^^

פרק 2

מצמצתי כמה פעמים ואז אמרתי, "מה אתה רוצה לעשות?" שאלתי אותו. "אני רוצה לבנות להקה" אמר טים שוב. מצמצתי שוב. "ו...?" שאלתי. "אני רוצה שאת תהיי הזמרת. שון יהיה הבסיסט, ואלכס המתופף. מה דעתך?" שאל בהתרגשות. "אבל אני עדיין לא יודעת לשיר כמו שצריך. אתה יודע שייקח לי הרבה זמן" אמרתי באכזבה. "אל תדאגי, אני בטוח שתצליחי מהר אם תקפידי להתאמן הרבה בשירה. אבל אני לא רוצה מישהו אחר שיהיה הזמר, אני רוצה אותך" אמר טים. חייכתי. הוא תמיד עודד אותי!

התייאשתי, אני לעולם לא אצליח. "תירגעי" אמר המורה שלי לשירה. "דבר ראשון תנשמי עמוק ותתחילי מההתחלה" אמר. נשמתי עמוק, ואז ניסיתי לשיר שוב את הכל עם הטונים הנכונים. עיני היו עצומות כששרתי, והרגשתי שאני נסחפת עם השירה, כך שרק בסוף השיר ידעתי אם הצלחתי את הכל כמו שצריך או לא. אחרי שסיימתי פתחתי עין אחת והסתכלתי על המורה שנמצא מולי. "זה היה מצוין" אמר. פתחתי את עיני לרווחה וחייכתי חיוך גדול!

"היי" אמרתי בחיוך לאיילין, חברה טובה שלי. "מה קורה?" שאלה. "בסדר" אמרתי במשיכת כתפיים. "היית עכשיו בשיעור, נכון?" שאלה כשראתה את התיק על כתפי. הנהנתי. "איך הלך?" שאל ונשענה על עמוד התאורה השחור לידה. "היה דווקא טוב" אמרתי בחיוך. היא חייכה. "רוצה ללכת להסתובב קצת?" שאלה. "אני רק הלך להחזיר את התיק הביתה, רוצה לבוא איתי?" שאלתי. היא הנהנה. התחלנו ללכת לעבר הבית שלי. נכנסתי ועליתי לחדרי. שמתי את התיק על המיטה וירדתי למטה, מאיפה שאיילין חיכתה לי. "קדימה, בואי" אמרתי. יצאנו מהבית והתחלנו להסתובב ברחובות. היא הוציאה את הפלאפון שלה ושמה שירים. אהבתי את סגנון המוזיקה של איילין, רוק, בדיוק כמוני. "טים רוצה להקים להקה" מלמלתי. איילין הרימה את ראשה מהפלאפון והסתכלה עלי. "זה מעולה" שמחה. "כן, אבל אני לא אצליח בקרוב" אמרתי לה. "את כן, כשתצליחי תסתכלי לאחור ותצחקי על אותם הזמנים שחשבת שלעולם לא תצליחי" צחקה איילין כשידה על גבי בעידוד. "אנחנו עוד נראה" אמרתי...