זה משפט שלחלוטין הפוך ממני. מאוד קשה לי לכתוב כשאני מרגישה רע, ולא פלא שלא עידכנתי אותכם במתרחש כבר כמעט שבוע.

ביום שלישי אחרי שהעברתי אצל דניאל שלושה ימים, חזרתי הביתה בבוקר, ישנתי קצת והלכתי לעבודה כשבמחזיק מפתחות שלי נוסף גם מפתח לדירה שלו שהוא שיכפל לי יום קודם. בשלושת הימים האלה הוא הספיק להכיר אותי לחברים, לעזור לי ללמוד למבחנים, להגיד לי שהוא התגעגע אלי ושהוא באמת מרגיש שהוא אוהב אותי.

ואז יום שלישי בערב הגיע, אחרי יום שלם שהוא העביר בעבודה מהבית ובקושי דיברנו, והודיע לי בעשר בלילה שהוא רוצה להיפרד. הוא אמר שהוא מרגיש מבולבל, וצריך זמן לבד, ואני אמרתי לו שפשוט אין לי כוח לשטויות האלה, ומילמלתי לעצמי שמטורף כמה אני יכולה להיות מפגרת.

כל פעם שאני לומדת להיזהר מסימן חדש, לשים לב שהכל במקום, מגיע איזה משהו כזה לא מפתיע. בהתחלה נזהרתי מבחורים שלא מכירים אותי לאף אחד, כי זה כנראה אומר שהוא לא רציניים. ואז הבנתי שזה לא הכל, ולמדתי גם את א' ב' ג', ואז פגשתי עוד בחור וגיליתי שצריך גם ד' ה' ו', ועכשיו אני מגלה שגם זה לא מספיק, ואני כבר לא יודעת איזה סימנים לחפש. איך לדעת על מי לסמוך ועל מי לא. באמת שהרגשתי כל כך טוב איתו.

אמרתי לו שזה פשוט מוציא אותי בחורה פתטית. שזה גורם לאנשים לחשוב שאני זאת שרצתה לשנות רילישנשייפ, שהציקה לו שישכפל לי מפתח לדירה ודיברה על העתיד בלי שום קרקע יציבה, כשבפועל, הוא היה זה שרצה לשנות רילישנשיפ סטטוס, וכששאלתי אותו אם שני דייטים מספיקים לו בשביל לדעת דבר כזה הוא אמר שכשזה נכון זה נכון. הכרתי אותו יותר מחצי שנה לפני, והוא אמר לי שכל אותה תקופה הוא חיכה להזדמנות להתחיל איתי. הוא זה שרצה שאני אעבור לגור אצלו, הוא זה שאמר לי בדייט השני שהוא מתגעגע אלי, והוא מרגיש שהוא אוהב אותי, ושזה מוזר לו, אבל זה ככה מרגיש פשוט. הוא אמר לי שפשוט ניסינו לצאת, וקורה לפעמים שזה לא הולך, ואני צעקתי עליו שממתי לעזאזל "אני אוהב אותך" שווה "לנסות לצאת"?.. שאם היינו מנסים לצאת לא הייתי מספרת להורים, או באה לישון אצלו כל כך הרבה, או משנה סטטוס בפייסבוק.

אז איזה סימנים לעזאזל אני אמורה לחפש עכשיו בבחור הבא בשביל לא לעשות את אותן טעויות?.

אמרתי לו שיש לי מבחן ביום חמישי ושאני אקפוץ אחרי זה לדירה שלו לקחת את הדברים שלי ולהשאיר לו את המפתח בארון חשמל, והוא אמר שהוא רוצה לראות אותי ולא ידע להגיד למה. אמרתי לו שאבוא לישון אצלו ביום רביעי בערב. ביום רביעי קמתי בארבע לפנות בוקר עם המיגרנה הראשונה בחיי כתוצאה מנהרות בכי של תיעוב וכעס עצמי, וכשהצלחתי לחזור לישון סימסו לי בעשר בבוקר שאני צריכה לבוא למשמרת ערב, כשבבוקר יום חמישי יש לי מבחן, ויש לי עוד לנסוע לתל אביב. זה היה יום מחורבן בלשון המעטה. סבלתי כל היום מכאב ראש, והעברתי את הנסיעה לדניאל עם התקף חרדה שנבע מזה שפשוט ניסיתי להדחיק אותו במהלך כל היום, וקצת קשה לעשות את זה כשאני דקות ספורות מלראות אותו. לא הייתי מסוגלת לספר לאף אחד מה קרה כי לא היה לי כוח להתמודד עם כלום. מהרגע שהגעתי אליו כל מה שהוא רצה זה לחבק אותי, ולדאוג לי, והוא אמר שהוא פשוט צריך קצת זמן לבד ושהוא מרגיש מבולבל, ואני פשוט בכיתי המון. הלכתי לישון בכוונה בצד שלו של המיטה בשביל לעצבן אותו, ולקחתי את השמיכה שלו ולא של האורחים גם בשביל לעצבן אותו, והרבצתי לו כמה שיכולתי כי הגיע לו, והוא פשוט חיבק אותי חזק וליטף אותי, ואמרתי לו שהוא לא יכול ללטף אותי כאילו הוא אוהב אותי אם הוא לא רוצה להיות איתי, והוא אמר שהוא לא יודע איך לגעת בי בשום צורה שונה, ואני אמרתי לו שהוא לא מתנהג כמו מישהו שלא רוצה אותי, והוא אמר שיכול להיות שאני צודקת, ובאותו רגע דיי הפסקתי לבכות. אמרתי לו שהוא כל כך מלא בבולשיט שהוא לא יודע להבדיל כבר מה נכון ומה לא והוא אמר שאני צודקת, וחיבק אותי כל הלילה, ואמר שהוא לא רוצה שאני אלך, ואני שאלתי אותו אם הוא עדיין ירצה שאני אשאר גם מחר והוא אמר שהוא לא יודע. שאלתי אותו אם הייתי כל אחת אחרת אם הוא היה מתנהג אותו דבר, והוא אמר לי שאם הייתי מישהי אחרת הוא היה מעיף אותי. קמתי ביום חמישי בבוקר, אספתי את הדברים שלי, הוא חיבק אותי כשאני סתם עומדת שם, והלכתי. וזהו.

הדחקתי אותו מאז המון, ואני בכלל לא זוכרת איך הפנים שלו נראות. הוא אמר שהוא צריך שבוע שקט לעצמו, אז אני שומרת מרחק ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. רק ביום שישי הצלחתי לספר לאורן, ביום ראשון להורים ולאחות, ועכשיו לכם. אני פשוט יודעת שאין לי יותר מידי זמן להתפרק כי יש לי יותר מידי מבחנים על הראש, אז אני ממשיכה עם חיי בחוסר ידיעה מוחלט.

במקרים כאלה תמיד עדיף לחזור להיות הבנאדם שהיית קודם. אם הוא יתאהב בי, הרי שהוא ירצה להתאהב באותה דמות, ולא ביצור הפתטי שאני עכשיו. אם לא, אז היי, לפחות אני כבר בחצי הדרך להתקדמות בחיי. fake it 'till you make it.