אתמול היה לי יום הולדת!

יחסית לשנים קודמות, הייתה דווקא ערנות בבית. חברה של אבא קנתה לי עוגה, ושאלה אותי מה אני ארצה מתנה, וישבנו לאכול, ואפילו השכנה

הביאה לי איזה משהו קטן שהיא קנתה לי (אנשים במודיעין נחמדים מידי). ובערב הלכתי לסרט עם ידיד. רציתי לנהוג קצת, אז בעיקר בגלל זה שמחתי.

שזה קצת עצוב, אבל היי, לפחות נהגתי!

זו הייתה שנה מוזרה, וקשה לי לסכם אותה. אני לא מרגישה שאני נמצאת עכשיו באיזה מקום שונה בחיי. עדיין אין לי מושג מה אני הולכת לעשות בעתיד,

ואני מוצאת את עצמי מנחמת את עצמי מצד אחד שיש לי עוד הרבה זמן, ומצד שני מלקה את עצמי כי יש כל כך הרבה ילדים מוכשרים שם בחוץ שכובשים

את העולם בגיל יותר צעיר ממני.

אני מזכירה לעצמי שאין לי על מה להרגיש רע ולא יוצלחית, הרי איך לעזאזל אני אמורה להצליח להגשים את חלום חיי כשאני עדיין לא בטוחה מה הוא בכלל.

אתמול אושיית פייסבוק שלא החלפתי איתו מילה בחיי שלח לי הודעת מזל טוב פרטית. הוא כתב לי שאני בן אדם מדהים, ושאני צריכה להעריך את עצמי 

ולא לחכות להערכה מאנשים אחרים. ממש הופתעתי לקבל ממנו הודעה כזאת, וזה היה ממש ממש נחמד. 

זהו. לא יודעת. אין לי הרבה מה לכתוב.

אני באמת רוצה ללכת ולשמוח ולנצל את המומנטום והכל, אבל אני עדיין מרגישה חרא בגלל כל סיפור דניאל ולא יכולה להשתחרר מזה.

לא משנה כמה הוא מתנהג כמו אידיוט, וכמה אני יודעת שאני צריכה להתרחק. לחלוטין התגברתי על הפרידה, אבל לא התגברתי עליו בשיט. יהיה בסדר.