כמו תמיד כשאני באה לכתוב פוסט חדש, אני לא זוכרת איפה בכלל סיימתי פעמים קודמות ועל מה הספקנו ולא הספקנו לדבר.

בשבוע האחרון דניאל התנהג אלי בצורה ממש מחורבנת, ובמהלך אחד הריבים הוא הספיק אפילו להגיד לי שאני לא יותר מחברת פייסבוק.

כאילו.. רציני?... חבר פייסבוק זה אדם שבחיים לא פגשת, אז בטח ובטח שלא אדם שניהלת איתו מערכת יחסים. ממש נפגעתי ממנו ושלחתי לו ביום חמישי אחה"צ את הכתובת שלי ואמרתי לו שאני רוצה שישלח לי את כל הדברים שנשארו לי אצלו. אם הוא מתייחס אלי כאל אדם שהוא בחיים לא פגש, אז לא מגיעה לו אף מזכרת ממני. הוא אמר שהוא לא מוכן לשלוח אותם, אבל שאני מוזמנת לבוא לקחת אותם, ואמרתי לו שאני אבוא בלילה.

החלטתי שאני אקח את קווי לילה, כי תל אביב באזור 11 בלילה זה לא מקום שכל כך נחמד להסתובב בו, ולקו לילה יש תחנה מול הבית שלו. הלכתי לתחנת אוטובוס שממנה אני לוקחת את כל האוטובוסים, וחיכיתי בתחנה כשבספסל לידי יושב מישהו באיזור גיל ה40. ראינו את האוטובוס חולף לנו מול העיניים, וכשרדפנו אחריו הוא סירב לעצור פשוט. חשבתי שזו בטח טעות, ושאלתי את ההוא לידי אם הוא מחכה גם לקו הזה והוא יודע שהוא צריך לעצור פה.

הוא דיבר איתי באנגלית וסיפר לי שהוא חזר קצת שיכור מתל אביב והיה אמור לרדת בצומת שילת (ממש בכניסה למודיעין) ולקחת משם אוטובוס לירושלים אבל הוא נרדם ועכשיו אין לו מושג איך להגיע הביתה. לאלו מכם שלא יודעים, מאיזור השעה עשר מודיעין הופכת לעיר רפאים, והשעה הייתה 23:45. אז בכלל. 

אני בזמן הזה חיפשתי באינטרנט וראיתי שהיה כתוב שהקו לא עוצר בתחנה הזאת, אבל שיש לו תחנה בעירייה. הצעתי לו שאולי נחלוק מונית לעירייה ואז ניקח משם את האוטובוס, כי זה יצא לנו רק איזה 15 שקלים כל אחד. הוא זרם ואני חיפשתי מספר של מונית. ואז הגיע בחור צעיר שגם אותו שאלתי אם הוא מתכנן לעלות על קווי לילה ויודע אם הוא עוצר בתחנה, והוא סיפר לי שאין לו מושג, שהוא בכלל מרמת גן והוא עבד פה היום והוא לא ידע שאין אוטובוסים.

מה שכן היה לו, זה מספר של מונית. הזמנו שלושתינו מונית לעירייה, והאמריקאי העדיף פשוט להוסיף לנהג מונית כסף ולנסוע לצומת שילת לקחת משם קו,

כי יום למחרת היו לו שני אירועים לעשות (הוא שף שעובד בקייטירינג!). בינתיים, אני והבחור השני גילינו שבתחנה של העירייה לא כתוב את המספר של הקו, ככה שיש מצב שהוא לא עובר שם. הסתכלנו על התחנות באתר וחיפשנו אותן בכל האזור במשך חצי שעה כי השעה הייתה כבר 12:08 והיה אוטובוס שהיה אמור לצאת ב12. אחרי סיבוב ארוך שכלל הרבה הליכה, לא הצלחנו למצוא אף תחנה באזור שכתוב עליה את המספר שלו, והבחור אמר לי שהוא תיכנן

בתכלס לקחת מונית ספיישל הביתה, אז אם אני רוצה אני יכולה לבוא איתו. אמרתי שבכיף. הלכנו ברגל לצומת שילת כי הוא אמר שיהיה יותר קל לתפוס שם מונית ושהיא תעלה פחות כסף. הגענו לתחנה וגילינו שדווקא עליה כן כתוב את המספר קו. השעה הייתה 12:43 והקו הבא היה אמור להגיע לתחנה הנוכחית ב1:02. החלטנו לחכות עד השעה הזאת לפני שנעלה על מונית, והשעה בסוף הייתה כבר 1:10 כשאף אוטובוס לא הגיע. הזמנו מונית והגעתי לדניאל ברבע ל2 לפנות בוקר. כאילו.. אפילו סיבת הנסיעה שלי הייתה ממש מחורבנת, אז בטח ובטח עם כל הסיבוך של זה.. אבל בתכלס, הייתה חוויה והכרתי שני אנשים ממש נחמדים, ואפילו עזרתי לבחור הצעיר (הוא בן 20, קוראים לו מאיר, והוא אח שני מתוך 13) לחשוב על מקצוע שהוא ירצה לעסוק בו בעתיד. אז לפחות לא היה כ ז ה נורא.. אבל ידעתי שאני אצטרך להישאר לישון בתל אביב כי היה כבר ממש מאוחר ועוד הספקתי לעבוד שמונה שעות בבוקר לפני.

אני חושבת שזאת הייתה הפעם הראשונה שדניאל באמת הבין שנמאס לי. אני שונאת משחקים וחוסר וודאות, והוא אמר לי שהוא לא יודע מה לעשות. אני יודעת שהוא לא עושה את זה בכוונה בשביל לשחק איתי, אלא שהוא באמת לא יודע מה הוא מרגיש, אבל עדיין. בשיחה באמצע הלילה הוא אמר לי שאני חייבת להבין שהוא מגדיר אהבה שונה ממני, ומערכות יחסים בעינייו זה משהו רע ושונה לחלוטין. אמרתי לו שאני יודעת ושבדיוק בגלל זה זה מעצבן אותי, כי אני באמת רוצה להראות לו את הצדדים הטובים. הוא הסתכל עלי ואמר לי שבסדר. שהוא באמת הולך לנסות. שהוא מגדיר אותנו עכשיו כיוצאים, ושהוא באמת ישתדל, אבל שאני לא אסמוך עליו יותר מידי. אמרתי לו שזה בסדר כי בכל מקרה אני כבר לא מאמינה לשום דבר שהוא אומר, והוא אמר שאחלה כי עכשיו הוא יצטרך להוכיח לי. אז נשארתי לישון אצלו ויום שישי בבוקר הלכנו לבית קפה ואכלנו ארוחת בוקר והיה כיף, ונסעתי הביתה. 

אני משתדלת לתת לו ספייס, והוא משתדל לא להלחיץ את עצמו, ואולי יהיה בסדר.

עוד דבר שלא סיפרתי לכם, חזרתי לקשר עם האקס וחברים שלו. לא נראה לי שסיפרתי לכם את זה אז, אבל משיחה אתמול איתו הבנתי שהוא כבר בסדר עכשיו, אז אני יכולה לספר לכם שהוא בתהליכי יציאה מהארון ובגלל זה נפרדנו. אז עכשיו חזרתי להיות חלק מהחבורה וזה ממש נחמד. לפני כמה ימים חבר טוב שלו אמר שהוא חושב שאני הפספוס הכי גדול שלו, והרגשתי גאה בעצמי. אתמול יצאנו לתל אביב, ובסוף נסענו חזרה רק אני והאקס. הוא שאל אותי אם היה לי טוב איתו, ואמרתי לו שמצד אחד כן, כי היה לי ממש כיף איתו, והוא גרם לי להרגיש בטוחה, והיו לנו שיחות ממש כיפיות, ומצד שני בכל מה שקשור לביטחון עצמי הוא קצת הרס לי, כי הרגשתי שהוא לא נמשך אלי בשיט, ולמרות שאני יודעת שזה לא אשמתי, זה בכל זאת פוגע.

הוא הרגיש ממש חרא כשהוא הבין את זה, אבל אמרתי לו שאין לו מה כי זה לא משהו שהוא עשה בכוונה. הוא שאל אותי אם בא לי לבוא לישון אצלו בשביל הכיף, ואמרתי לו שאני אוותר על התענוג. חזרתי הביתה והספקתי לקבל גם סמס מהידיד שיצא עכשיו לרגילה ושאל אותי אם בא לי לבוא אליו לראות סרט, ואמרתי שלא כל כך, ואז הוא הספיק להגיד לי שהוא חושב על לשכב איתי, ואני ממש התעצבנתי עליו כי מה זה השטויות האלה. הוא התנצל ווויתר. אבל מה זה השטויות האלה?.. ולמה דניאל לא חופר לי ככה בהודעות!?

אתמול שרתי קריוקי באירוע שיצאנו אליו עם החברים, והיו שם כל מיני אושיות פייסבוק. חברים שלי רצו שאני אשיר איתם והייתי דיי מסטולה וזרמתי.

במבט לאחור נראה לי שהיה דיי מביך, ועכשיו אני מרגישה כמו ילדה בת 13 שבאה פעם אחת עם כתם מחזור על המכנס ולא מצליחה להתנער מהבושה גם שלוש שנים אחרי. כאילו.. לא כל הפואנטה של קריוקי זה לזייף!?!?

אחותי משתחררת השבוע מצה"ל וזה מטורף. אמרתי לה שנחגוג לה אחרי, והיא שאלה איך. הצמדתי שתי אצבעות לפה לאות עישון ג'ויינט. היא חייכה. ואז הרמתי את יד שמאל למועל יד. 

בטוח היו עוד דברים שרציתי לספר לכם ושכחתי.. נקווה שפעם הבאה אני באמת פשוט אעדכן ולא אחכה עד מליון שנה אחרי.

שבוע טוב!