פתאום הכל נהיה מלחיץ.

בשיעור הראשון דיברו על זה שהחל מעוד שבועיים אנחנו מתחילים להיכנס לכיתות בבתי ספר יסודיים וללמד. ככה. ישר. כל סטודנט מצוות לכיתה משמונה 

בבוקר עד אחת וחצי, ומה שהמחנכת כיתה מבקשת ממך ללמד, זה מה שאתה מלמד כולל הכנת מערכי שיעור והכל. זה פאקינג מפחיד רצח. אבל אמרתי

שאוקי. הרי בסופו של דבר, אני הולכת לעבוד בזה, והרי בכל מקרה זה עתיד להפחיד אותי מתישהו, אז יאללה נו.

ואז באתי ללימודים ביום שני, וגיליתי שלמקרה שזה לא היה מספיק, בימי רביעי אני גם נכנסת לכיתות בבתי ספר ומלמדת. ההבדל הוא שבימי רביעי אני

מלמדת ספרות, שזו ההתמחות שלי. אין לי מושג כרגע באיזה בתי ספר ואיזה כיתות, ומה הולך וכלום, אבל מחר בבוקר יש לי מפגש ראשון עם המדריך 

שלי והוא יסביר את הכל. שוב. זה פאקינג מלחיץ תחת. אם זה לא מספיק, אז אחרי שבימי רביעי אני מלמדת משמונה בבוקר עד אחת וחצי, אני צריכה

לחזור למכללה וללמוד עד שבע ורבע. כאילו.. אלוהים ישמור אותי.

הייתי יכולה להתמודד עם כל זה (איכשהו.. בסופו של דבר..) אבל בנוסף לכל גיליתי שבטעות נרשמתי לשני קורסים של פרו סמינריונים במקום רק לאחד.

גיליתי את זה לגמרי במקרה, ואז דיברתי עם המזכירה שאחראית על הנושא שהסבירה לי שזה לא יעזור לי לכלום ואני צריכה לבטל אחד מהם, מה שיעשה

לי חלון של איזה שלוש שעות בימי שני. למזלי היו שם עוד סטודנטיות שכבר יש להן חלון של שלוש שעות בימי שני, והן פשוט לקחו קורסים של שנה ג' ושיבצו

במקום. אז הגשתי טופס בקשה לאיזה מליון קורסים בשעות האלה, גם בשביל שיחסוך לי שנה הבאה, וגם כי אני יודעת ששלוש שעות חלון = תנו לי רגע

לקפוץ לבית ולא לחזור לעולם.

הרגשתי כל כך מפגרת אתמול. באמת. לא הייתי מסוגלת להכיל יותר את הטמטום של עצמי ופשוט פרשתי הביתה אחרי שיעור אחד. אז עכשיו אני צריכה

גם להשלים פערים.

בכלל, יום ראשון גם היה מעצבן טילים. אני שונאת את כל המפגשים הראשונים האלה שכוללים לספר את סיפור חייך, להקשיב במשך שעתיים למרצה 

שמספר את סיפור חייו (ספויילר: אף אחד מהם לא רצה שום קשר להוראה, והופס, הם איכשהו הגיעו להוראה) ובמיוחד אני שונאת את כל הקטע הזה של

"מה הציפיות שלך מהקורס" כאילו.. אחותי.. תקשיבי. לא היה לי כוח לקרוא מה הקורסים, וידעתי שאני חייבת להירשם למשהו. אני פאקינג לא שמתי לב

שנרשמתי לשני פרו סמינריונים, אין לי אפילו ציפיה אחת מהקורס, כי אין לי מושג על מה הקורס הזה בכלל.. אולי נתחיל בפאקינג קורס ונחזור לשאלה 

המיותרת הזאת עוד איזה שני שיעורים למען השם??? 

היום למזלי היה לי חופש. חופש בימי שלישי זה מדהים כי זה אומר שאני אף פעם לא לומדת יותר מיומיים רצוף. אבל עדיין. אני מרגישה על סף ייאוש.

אני באמת מרגישה שאם אני לא אצליח להתאפס על עצמי עד יום חמישי הבא אני פשוט צריכה לפרוש. כאילו. עד כדי כך.