אני פשוט מרגישה הומלסית. הבית שלי הוא לא באמת בית, ונמאס לי להמשיך להילחם עליו כל כך חזק. בסופו של יום אני חוזרת הביתה ואף אחד לא אומר לי היי, או באמת מקשיב למילים שיוצאות לי מהפה. אני מרוקנת לחלוטין מכוחות נפשיים ואין לי מקום למלא אותם. גם אצל אדם יש גבול לכמה אני יכולה להרגיש בבית, במיוחד כשזה לא הבית שלי. אני חייבת שקט, אני חייבת זמן לעצמי, לבד, ואין לי איפה לעשות את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
