אחרי שהחלטתי לפרוש מהלימודים ואני מרגישה שכל האפשרויות פתוחות בפני, הזדמנויות מתחילות להגיע.
ברצף של פחות משבוע קיבלתי שלוש בקשות לעזרה שכוללות צילום ועריכה שלי. כאילו היקום מכוון אותי. הבעיה היא שאני צריכה לסיים את שלושתן
בפחות מחודש, ורמת הפרודקטיביות שלי שואפת לאפס.
לערוך חומרים דורש ממני לשבת בבית מול המחשב, והדבר הזה, שנראה לכאורה כל כך פשוט, דורש ממני כוחות נפשיים עצומים בטירוף.
אני הומלסית. בחודשים האחרונים גיליתי עד כמה אני הומלסית נטולת הורים. אחרי שניסיתי להילחם על בית נורמלי מגיל 16, לא רק שהחלום התפוצץ לי
בפנים, הוא יצר אחריו אפקט דומינו שמפיל לי עוד ועוד אסימונים והדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות כרגע זה לעשן ולהדחיק.

ביום שני הקרוב אני הופכת רשמית לבת 23, אבל זה לא מעניין אותי בכלל כי הדבר היחיד שמעסיק אותי זה הספירה לאחור ל15.8.
סוף סוף יהיה לי בית, יהיה לי מקום, אני אקים לעצמי את המשפחה שאני אבחר. תהיה לי פינה בעולם, אני אוכל לשבת ולערוך.
הבעיה המרכזית כרגע זה שאני צריכה להיות אצל החבר בשביל להצליח נפשית לעבוד, אבל פיזית אני יכולה לעבוד רק בבית.

צילמתי ביום שישי קליפ לחבר טוב, ומה שפעם היה לוקח לי פחות מיומיים לערוך לוקח עכשיו נצח לא משנה כמה אני רוצה לתקתק את זה.

תוך כדי אני מנסה להילחם על לימודים ועבודה, אבל כרגע יש מצב שאני אצטרך לקבור מאחור את כל מה שעשיתי בשנתיים האחרונות ואצטרך
להתחיל מחדש במקום אחר. אני יודעת שזה לא כזה נורא. זה קורה להרבה אנשים, והתחלתי את הלימודים בגיל דיי צעיר אז זה לא באמת מפריע
לי בכלום, אבל זה עדיין דיי מבאס. אין לי מושג לאן ללכת מפה. אני יודעת שלא משנה מה אני אבחר לעשות אני אעשה אותו מעולה, אבל אין לי מושג
במה לבחור.