אסור היה לי לתת לעצמי לעשות את זה. פשוט אסור.

משהו בי כל-כך דפוק שאני נותנת לעצמי להכנס למעגלים המסוכנים ביותר,

למעגלים שלה.

ועכשיו אני לא מסוגלת לצאת מהם.

אני לא מבינה.. מה כבר יש בה שמושך אותי כל-כך.

אני חושבת שאני פשוט אוהבת להכנס לסיטואציות שבהן אני אצא הפגועה בסוף,

ו..ובכן,אני בטוחה שהיא תפגע בי. היא כבר פוגעת.

אבל לא מתוך כוונה רעה, אני יכולה לראות את זה בעיניים שלה.

או שאולי אלה העיניים שלי שמשתקפות בה.

אני כבר לא יודעת,

באמת שלא.

אני חייבת לדעת ולהבדיל איפה האהבה לא קיימת ולא תהיה קיימת אף פעם,לבין מקומות שיש בהם כל-כך הרבה מזה.

קשה לי בלעדייה, למרות שהכרנו לא מזמן..

היא הפכה בזמן הזה לחלק מסדר היום שלי, וקשה להתנתק מהרגלים.

אז האפשרויות שלי הן בעצם.. להשלים עם הבעיות שלי לגביה, ולתת להן להמשך,

או לנתק איתה קשר לגמרי.

אבל מצד שני, אני לא רוצה לנתק קשר. אני מפחדת לגרום לה להרגיש שמשהו לא בסדר בה.

אני מפחדת לפגוע בה בכלל.

אלוהים.. אלה הן הסיטואציות שהייתי מעדיפה פשוט לא להיות.

תמיד אני מתלבטת בין הכאב שלי לבין כאב של מישהו אחר.

שלרוב, מתברר שלא משנה מה ייקרה, אני אכאיב לעצמי בסוף.

הלוואי שהיא הייתה יכולה לומר לי מה היא חושבת.