.

נפגשנו אתמול. זה הרגיש כאילו בכלל לא עברה חצי שנה. אני חושבת שהזמן שאנחנו מכירים עובד לטובתנו. היה טעון וקשה ופתחתי הכל מולו. הוא קיווה להתנצלות אבל הרגשתי שאין לי יכולת לתת לו אותה. כאילו שאם אתנצל זה אומר שהייתי פועלת אחרת. אני יודעת שפגעתי בו, אבל לא יכלתי אחרת. עשיתי את הכי טוב שיכלתי במסגרת הנסיבות וזה התפוצץ. לא רציתי גם לקחת הכל עליי, זה היה כדור שלג ששנינו התגלגלנו בו ביחד. שנינו דפקנו את זה. זו לא רק אני בתוך וואקום. אז ישבנו על הדשא והתחבקנו, ואף אחד לא התנצל. מצד אחד כלום לא השתנה, מצד שני אני חושבת שנפל לי האסימון שהמשמעות שלו בחיים שלי גדולה משלי בשלו, וזה עשה לי עצוב. בשבילי הוא מיוחד, ואני חושבת שאני חשובה, אבל לא מיוחדת. 

עוד הרבה דברים נאמרו בינינו, ועם השעות היה אפשר לראות את הטל על הדשא. בשלב מסוים אני חושבת שאולי משהו בי הבין שלא נחזור להיות כמו פעם. המקום שלי כבר לא שלי, אולי הוא לא היה שלי אף פעם. ולא הרגשתי טעם להישאר, אז הלכנו. 

היום פגשתי את פסיכו אחרי איזה חודשיים. גם שם הרגשתי עקורה ולא שייכת. דיברתי הרבה אבל הרגשתי שאולי אין מי ששומע אותי. אולי זה לא באמת משנה, מה אני מרגישה. 

אחריה היה לי דייט. ועכשיו אני בעיקר עצובה. לא רציתי לעשות את זה שוב. אנשים זרים שנצמדים אליי, שיחות סתמיות. אני עייפה. 

אולי באמת עדיף לבד. 

אני: נ'

נ': היי! מה קורה?

אני: היי, אני מתגעגעת אליך

נ': גם אני אליך, חשבתי לדבר איתך כמה פעמים אבל אמרתי שאתן לך ספייס

אני: איפה אתה?

תהיתי אם בא לך לשבת

נ': אולי בשלישי?

אבל.. מה השתנה? כי עם כמה שרציתי לחזור לדבר לא רציתי לכפות את זה

אני: אם אתה מרגיש שהגענו לנקודת האל חזור אז זה בסדר

באסה, אבל בסדר

נ: את מספיק חשובה לי כדי שנקודה כזו לא תהיה קיימת

נ: ואת יודעת את זה

נ: ואם את לא יודעת את זה, אז מזכיר לך

יש משהו שתמיד יחבר ביננו. זה קצת כמו שני הג' שבחיי

איזה חיבור שורשי עמוק בין אנשים שבורים, כל אחד בדרכו

וגם כשהוא לא מבין אותי

וכשאני שונאת אותו (והוא אותי)

אני יודעת שהוא שם, ואני מקווה שהוא יודע שגם אני

היה לי יותר מדי שקט

אני רוצה קצת רעש בחזרה

אני מרגישה שאני צריכה להשקיע יותר משאבים בלמצוא בן זוג

אני אדם שלם ומלא ויש לי חיים שסהכ אני אוהבת

אבל אולי הגיע הזמן שאשקיע גם בזה קצת

חייב להיות מישהו שם בשבילי

פשוט חייב להיות

אני לא מוכנה לקבל על עצמי את הבדידות הזאת יותר

אני חולמת עליכם כל הזמן ואני מתגעגעת כל כך הרבה. הייתם חלק גדול מהחיים שלי במשך הרבה זמן

אבל אני ממש מנסה להיות טובה יותר, חזקה יותר

להתמודד עם הקושי לבד

וקשה, אני חושבת שאתם יודעים.

היום חלמתי שישנו ביחד

אבל בבוקר היית צריך ללכת ואני הסתרתי אותך

כמו בערך בכל הקשר שלנו

וזה היה ככ עצוב שבכלל הייתי צריכה להסתיר

או שהסתרת אותי

זה ככ עצוב שלא ידעתי

כי אז מה הייתי בכלל?

בדיעבד אני חושבת על כמה נוח זה בטח היה שהייתי ככ תמימה

נ' פעם אמר לי שפשוט הייתי הבריחה שלך 

ואני חושבת שהוא צודק

וזה עדיין שובר לי את הלב

אבל אני גם הייתי הבריחה שלו מהבדידות, והוא לא יחזור עד שהיא תלך. 

אנחנו שני זרים שלא התראו כבר שנים

לפעמים אני תוהה אם היית מזהה אותי כבר בכלל

אם אתה זוכר איך אני נראית

אם אתה שונא אותי, או מתגעגע למה שהיינו

אם אתה מתחרט על כל מה שקרה, אם בכלל אכפת לך כמה זה השפיע, משפיע, וכנראה ישפיע עליי לעד

אם יכלת להחזיר את הגלגל לאחור, היית עושה את זה אחרת?