אני מרגישה ריקה
ועצובה
ראיתי איזו סדרה שמצאו בה מישהו שנעדר אחרי הרבה זמן כי אף אחד לא ידע שהוא נעדר, אף אחד לא דיווח, אף אחד לא שם לב
ככה זה מרגיש
אין מישהו שמחכה להודעות שלי
ששומע ממני במהלך היום
אין חברים לראות בסופש
אף אחד חוץ מנ', שהחיים שלו ממש מלאים גם בלעדיי, וגם איתו הכל מקוטע ולא רציף
אין לי שום משמעות בחיים של אחרים
וגם לא באלו של עצמי
אני חושבת הרבה על אנשים שהיו והלכו
ואני מסתכלת הרבה על חיים של אחרים
יש להם זוגיות או משפחה או מערכת תמיכה כלשהי
ולי יש את עצמי
רק את עצמי
ואני אף פעם לא הייתי מספיקה
אין ערך בחיים כאלה
אני פשוט מתקיימת
אנשים הדליקו נרות זיכרון וירטואלים
נכנסתי להציץ והדלקתי אחד עבורה
עבר עשור ואני עדיין זוכרת את הקול שלה, את הצחוק שלה
קינאתי בה אפילו כי היא תמיד נראתה לי כזאת שמחה
לא היינו קרובות, אבל הרגשתי בנוח איתה, היא הייתה אחת משני אנשים שתקשרתי איתם באותה תקופה
אולי בגלל שהייתי במקום ככ רע בעצמי לא ראיתי אותה
אני לא חושבת שיכלתי לעצור את זה, בכלל לא הייתי שם כשזה קרה
אבל אולי לא הייתי מספיק קשובה