היום 18.11.2008
היום כרגיל(כמו כל יום אחר,רגיל) הלכתי בבוקר לבית הספר שלי ,אני יושבת ליד החבר שלי.
כשהגעתי לבית ספרי דיברתי עם ידידיי וחברותיי הכי טובים וטובות.
התחלנו את הלימודים המורה ברכה בוקר טוב עמדנו לה ושהיא אמרה לשבת ישבנו.
כרגיל המורות והמורים שבחו אותי,קיצר היה לי כיף.
שחקתי בהפסקות עם חברה שלי שנהפכה להיות מאויבת שלי לטובה שלי(שחקנו קלאס).
אכלנו אחרי ההפסקה.
חברה הכי טובה שלי מועמדת ליושבת ראש מועצת התלמידים אז אני עזרתי לה בזה היום.
המדריך של השומר הצעיר(קוראים לו ארז) אמר לי ולחברתי ולידידי הטובים ביותר שהיום היום האחרון לטיול.
המשכנו ללמוד כרגיל.
יצאנו שוב להפסקה.
שוב התהלומת בחירות הייתה.
שוב אכלנו.
בקיצור חזרתי הביתה אכלתי ראיתי ערוץ הילדים,התיישבתי למחשב לקרוא את הבלוג מהיומן של עדן הנערה בכיסא הגלגלים,זה כל כך היה עצוב לי שנערה בת 14 כזו חמודה יפה ונחמדה נדרסה והיא על כיסא גלגלים אם תשמעו את הסיפור שלה תצטמררו ,הבלוג שלה ממש יפה והיה לי צמרמורת בגוף מהמחשבה על הילדה הזו.
אח"כ התיישבתי לכתוב את הבלוג שלי (שאני כותבת לכם בו עכשיו) אז נכון שאולי הוא ישעמם אותכם אבל רציתי לספר לכם את הסיפור הזה על חיי היומיום שלי.בקיצור עכשיו אני הולכת להכין שיעורי בית ואני אחזור לעדכן את הבלוג אז עד שאני אגמור ייאלה ביי ביי=)