לא מספיק לך לשתוק?לא מספיק לך לכתוב?לא מספיק לך להלחין?
תתחילי לדבר.לספר.לעורר תגובות.תפסיקי לשתוק.
לאסוף את השברים ולהתחיל שוב?לא בראש שלי.
אני ממשיכה מאותה נקודה.לא מפסיקה.החיים שלי יותר מידי חשובים מכדי שאני אבזבז אותם.
והם..כל האנשים שעושים לי רע.או שאני פשוט עושה רע לעצמי מהמחשבות שלי.
אני הורגת את עצמי מבלי כוונת תחילה,והעבודה מתישה אך מעבירה את הזמן.
זה לא עובד.זה לא פשוט.מין הסתם..החיים לא כאלה פשוטים.הם לא רק שחור ולבן,יש הרבה אפור באמצע.
והימים עוברים וכך השנים,השעות עוברות וכך הדקות.השניות זזות במהירות והזמן טס לו כמו מטוס בשמיים שמשאיר אחריו ענן לבן שעליו אני מסתכלת כל יום ואומרת שלום.שלום לאבא.שלום לאימא.שלום לאח.שלום לסבתא.שלום לסבא.שלום למשפחה.שלום לחבר.שלום לחברה.שלום לידיד.שלום לאהבה.
ורק שלום אחד נשאר.שלום לעצמי.הלוואי ואני אהיה שלמה עם עצמי.שאני ארגיש שלווה ורוגע.
הקצב הזה מהיר והמטרה כ"כ רחוקה.לפעמים אני נופלת ורוב הזמן קמה עם חיוך.
משהו רק מתחיל,אהבה..משהו רק מתחיל אצלי בלב.אצלי בראש.הכל מתחולל.מיליוני אנשים לבד ואם כבר לבד שיהיה בתנועה.
לא מספיק לך לכתוב כמה שורות וללכת לישון?לא מספיקה לך העבודה?לא מספיקה לך הבירה?לא מספיקה לך הסטלה שיש לך בראש תמיד?
לא מספיק לך.תצפי לכמה שיותר.אני מחכה לך.
תדברי.
אל תבכי.
תבכי רק שבאמת צריך.
אל תתייאשי.
את חזקה מספיק.
את יפה מספיק.
את טובה מספיק.
את מיוחדת מספיק.
את זאת את.
אל תפסיקי לדבר אף פעם.אל תפסיקי לחייך אף פעם.
יום אחד זה יקרה בלי שתרגישי,משהו ישתנה.משהו טוב יקרה לך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
