יוצא שאת תמיד שותקת מבפנים זה בוער ונשרף הכל.
אז הפסקתי לשתוק,רק לעיתים קרובות שאני נכנסת לתוך בועה של עצמי,למין מבוך שאין בו יציאה רק קליק אחד ונגמר.
אני אחרי שעתיים שינה סך הכל,אחרי מקלחת,אחרי סידור בית וחדר מבולאגן של כמה שבועות של חופש גדול אחד.
תכף החופש נגמר,עוד שבועיים,שבוע אחרון בעיר,שבוע הבא באילת ואחר כך חזרה לפנימייה,חזרה לחיים בקיבוץ,לחיים בתוך בועה אחת גדולה ורחוקה.
המצב בבית נשאר אותו הדבר,המצב בלב השתנה.המצב הנפשי עולה ויורד,אבל בעיקר אני מחלימה ומבחינה פיזית,כאבי גרון פה ושם.
יצאתי לטיול לילה אתמול,עם בן אדם ששינה לי את המחשבה.הכרתי אותו לא מזמן,הוא טיפה גדול ממני,חייל.היה לי טוב איתו.נהנתי.
חייכתי הרבה,צחקתי,דיברתי,נפתחתי כלפיו והיה לי ביטחון עצמי.לא פחדתי לרגע שיקרה משהו רע.
תכף אני עולה לכיתה י"א,ישר גדנ"ע על השבוע הראשון,עוד שנה להעביר בתוך פנימייה,רחוק מההורים,מהמשפחה,מכל מה שעושה לי רע.
לחזור פעם בשבועיים-שלושה לבית,הרגשה כה נפלאה,אך החברים מתרחקים לאט לאט,אך ישנם חופשים וסופי שבוע שנצא לבלות,כמו פעם.כמו השלוש השנים האחרונות.אני מסכמת הרבה,שמתי לב לזה,עושה כל יום הסקת מסקנות,מה למדתי,ואני חושבת ותוהה לעצמי מה יקרה מחר,אך מורידה את העדשות ונכנסת למיטה בשעות המאוחרות של הלילה.בוקר,כל יום זה יום חדש ונפלא.הרבה למידה,הנאה.
הזמנים האחרונים של הקיץ מזכירים לי פנים,פנים של ילדות,ואולי תמימות.הרבה למדו ממני ואני למדתי מהחיים.מטעויות של אנשים.טעיתי.נכשלתי.קמתי וחזרתי חזרה למציאות.לא נתתי לעצמי להתנדנד בין עצב חולף לשמחה.הייתי כל הזמן מאושרת וחייכתי.
תכף אני נוסעת קצת עם חברה טובה,לראות את הסרט "זוהי סדום" ,אני הולכת להנות.כבר הרבה זמן שלא ראיתי סרט בקולנוע,ועכשיו יש משכורת אז הכל אפשרי.
הייתי אומרת שהחודש האחרון למדתי דברים חדשים,השתנתי,התבגרתי,קיבלתי החלטות ויותר האמנתי בעצמי.
אז יש לי מילים ויש לי מחשבות.ויש לי תחביבים.המון.אז אני לא כמו כולם,אני שונה.מי אמר שיש כל רע בזה ?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
