'Everything Happens For A Reason'

נפרדנו.

זאת הייתה מעין החלטה של שנינו..שלחתי לו אתמול אסאמאס "אני צריכה לדבר איתך מחר" והוא כבר הבין, הוא שלח לי "זה עלינו?"

ישבנו היום לבד בכיתה ריקה, התבודדנו קצת מהשאר.

לכמה רגעים לא דיברנו..רק הסתכלנו אחד על השנייה.

שאלתי אותו "מה קורה איתנו?" והוא לא ענה. שאלתי אותו "איך אתה מרגיש? אתה עדיין מרגיש כלפיי משהו?"

הוא המשיך להסתכל עליי לכמה שניות ואמר "אני בחיים לא אפסיק לאהוב אותך. אבל אני חושב שהתרחקנו"

וזה נכון. כולם שמו לב שהתרחקנו יותר ויותר עם הזמן, כולם יודעים שהיו לנו די הרבה בעיות.

אתמול היינו חודש.

דיברנו כל ההפסקה, 20 דק'. ודיברנו על הכל. כל מה שהפריע, כל מה שאנחנו מרגישים, כל מה שהרגשנו, כל מה שאנחנו חושבים, כל מה שאנחנו מצפים. ובאמת, נפרדנו הכי יפה שניראה לי אפשר להיפרד.

הבטחנו אחד לשניה שנישאר חברים טובים וקרובים ושזה לא ישפיע ויצור אווירה מעצבנת כזאת, כי בכל זאת, פרידה. זה קצת דבר קשה..עצוב. אבל אני חושבת שטוב שהפסקנו את הקשר עכשיו כי אחרת זה סתם היה כולא אותנו במצב לא נעים.

טוב לנו עכשיו. אני יודעת שלי טוב, וגם לו טוב.

היה טוב. וטוב שהיה. זה פשוט לא היה כ"כ קשר רציני..

חח פתחתי ת'מייל היום וקבלו ת'הורוסקופ:

התחזית ליום רביעי 23.12.2009:

קשר רומנטי נתקל בהתנגדות לא צפויה. מומלץ לשים את כל הקלפים על השולחן ולא להסתיר מאף אחד שום דבר. אולי כדאי מעכשיו לשקול את הכדאיות, לפני שאתם מסתבכים רגשית, זה יהיה לכם יותר קל ממה שנראה בהתחלה. התחום הזוגי מתנדנד והדרמה חוגגת ובגדול. כיף לכם להיות מחוזרים ולקבל מחמאות מכאן ועד להודעה חדשה על ידי כול מי שמכיר אתכם. אתם בהחלט בעלי כישרון לתמרן בין אנשים ובמיוחד בין בני המין השני.  לא בטוח שהעניין הזה ימשך לנצח ותוכלו ליהנות ממגוון ההצעות. כדאי רק להבטיח שבן/ת הזוג הנוכחי אינו מודע להמולה שמתרחשת סביבכם.

חח לא תגידו אירוני?!

אבל נו. בסדר. עברתי הלאה (: ובהחלט מחוייכת.

וזה שיר, שפשוט מתאר את היום הזה או את התקופה הזאת בצורה כ"כ טובה.

לא יודעת..אני פשוט מתחברת לכל משפט ומשפט שם.

וגם אני מוכרחה להודות שאין על הזמר הזה (;

David Cook - Light On

Never really said too much
Afraid it wouldn’t be enough
Just try to keep my spirits up
When there’s no point in grieving
Doesn’t matter anyway
Words could never make me stay
Words will never take my place
When you know I’m leaving

Try to leave a light on when I’m gone
Something I rely on to get home
One I can feel at night
A naked light, a fire to keep me warm
Try to leave a light on when I’m gone
Even if the daylight, shine on
And when it’s late at night you can look inside
You won’t feel so alone

You know we’ve been down that road
What seems a thousand times before
My back to a closing door and my eyes to the seasons
That roll out underneath my heels
And you don’t know how bad it feels
To leave the only one that I have ever believed in

Try to leave a light on when I’m gone
Something I rely on to get home
One I can feel at night
A naked light, a fire to keep me warm
Try to leave a light on when I’m gone
Even if the daylight, shine on
And when it’s late at night you can look inside
You won’t feel so alone

Sometimes it feels like we’ve run out of luck
When the signal keeps on breaking up
When the wires cross in my brain
You’ll start my heart again
When I come along

Try to leave a light on when I’m gone
Something I rely on to get home
One I can feel at night
A naked light, a fire to keep me warm
Try to leave a light on when I’m gone
Even if the daylight, shine on
And when it’s late at night you can look inside
You won’t feel so alone

אני באמת שמחה שלפחות ניסינו.(:

הכל באמת טוב ויפה בזמן האחרון (טפו-טפו-טפו) אצלי ואצל דביר הכל פורח חח הבעיות אפשר לומר שנעלמו עכשיו..

אתמול היה ערב בנות כיתה, היה ממש ממש כיףף. ריכלנו במשך 5 שעות!! חחח וטחנו מלא, כמובן, הציקו לי על דביר (אני חושבת שזה פעם ראשונה שאני כותבת את השם שלו בגלוי חח..אני אומרת לכם, כבר לא ממש אכפת לי).

אני ולידור חזרנו לימינו הטובים. חח התגעגעתי אליהם, באמת. הוא מבין אותי כ"כ טוב, וגם אני אותו חח(:

אני וגילי אומנם טיפה התרחקנו אבל תמיד יש את הדיבור-עיניים הזה ביננו. ככה שזה טוב, זה עוזר לנו לשמור על קשר מעולה גם אם לפעמים לא יוצא לנו לדבר.

עוד יומיים חופש חנוכה, סופסוף קצת חופש. למרות שאין לי באמת חופש. אוו. כאן בדיוק מתחילה הבעיה. או יותר נכון נמשכת הבעיה..

מתמטיקה. ממש over and over again. אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי עם הקטע הזה כל פעם מחדש, אבל זה פשוט לא נעלם.

אני בצרות. ממש. ענקיות.

יש לי חרא ציונים, תרתי משמש- שווים לתחת. ואני לא צוחקת. אין לי שמץ מה לעשות. אני לא מוכנה לתת לעצמי להיות 3 יחידות מת'!!

זה פשוט לא הולך לקרות! אבל עשיתי חישוב ובנתיים עם הציונים שלי אני 3. :'( אבל בגלל שמותר לעשות מועד ב' אחד אז אני אעשה- ברורר אבל הקטע הוא שאני חישבתי ויצא שאני צריכה לקבל מעל 77 במועד ב' כדי להיות ב-4 יחידות.

וזה פשוט אסון.

איך לעזאזל אני הולכת להוציא מעל 77 במועד ב' אם קיבלתי 30 במבחן הזה?!?!?!?

המוח שלי כבר מתפוצץץ מלחשוב על זה. זה כל מה שאני חושבת עליו מאז שקיבלנו ת'מבחן. 24 שעות. רציני.

ואני מדברת על הכל עם אמא שלי ה-כ-ל. באמת. אבל עכשיו היא מאוכזבת ממני בגלל החרא ציון הזה, ובצדק, אני לא מאשימה אותה, גם אני מאוכזבת מעצמי, וכועסת על עצמי שקיבלתי כזה ציון, וזה מה שעוד יותר מקשה על העניין כי אני לא יכולה לדבר איתה על זה. :(

אומנם, כן, כל הכיתה כמעט נכשלה, אבל עדיין. אני פשוט לא מסוגלת לסבול את זה.

אני לא יכולה לתת לעצמי להיות ב-3 יחידות, אולי אני מגזימה, אבל אני באמת חושבת שמגיע לי להיות ב-4.

ואני הולכת להילחם על החרא הזה. ואם יהיה צורך אני גם אלך למורה ואתחנן שתיתן לי את ה-100% הערכת מורה שלה כי אני צריכה פשוט כל ציון גבוה, והערכת מורה? זה ציון מתנה בשבילי..והוא 30%..משמע שזה שווה לאחוז של מבחן!

זה גם מה שאני נראה לי אלך לעשות. אחרי המועד ב', כמובן. כי כל שאר הציונים שלי? הם באמת שטובים. מה זה טובים..טובים מאוד. באמת.

אבל תמיד הייתי כזאת. טובה בכל המקצועות וממש "על הפנים", מה שנקרא, במתמטיקה.

זה תמיד היה ככה..ונמאס לי מזה כבר. מהמזל הנאחס הזה במתמטיקה.

באמת שהייתי מוכנה לוותר. לוותר על כל הציונים הטובים בשאר המקצועות ולקבל ציונים טובים במת'. הייתי מוכנה להחליף ברצווןןן!

וזה לא שאני לא לומדת. טחחח. אני לומדת, לומדת קשה ולומדת הרבההה.

ואני יודעת מתמטיקה, זה לא שאני לא יודעת. אבל זה פשוט כאילו קורה לי משהו במבחן, ואז בום. אני לא מצליחה כלום ומתחילה לחרטש תשובות..מנסה בכל הכוח. אבל לא מצליחה.

והדבר הזה נמשך כבר 4 שנים פחות או יותר. מהחטיבה. וזה לא מפסיק.

מה אני אגיד לכם..."מה שצריך לקרות-קורה" ואני מקווה שזה יהיה לטובתי הפעם ובאמת יהיה טוב.

כי אני צריכה את זה עכשיו יותר מתמיד. אני ממש אובדת עצות כבר ולא יודעת מה לעשות או למי לפנות .

ממש קשה לי. דאמטט.

שמתי לב שכמעט את רוב הפוסטים שלי התחלתי ב"טוב" אז אני לא מתחילה ככה עכשיו חח

נכון שהתחלתי מחדש. והכל טוב ויפה. באמת.

אבל משומה ההרגשה הזאתי לא עוזבת אותי. אני חושבת שבאותו יום, ההוא, לא באמת שחכתי. אולי רק קברתי את זה עמוק עמוק בלב. ככה שאני לא אצטרך להתמודד עם זה. אבל אני מתמודדת עם זה בכל זאת.

זה כאילו אני מרגישה שני דברים שונים לשני אנשים שונים.

מוזר. טוב, נתנחם בעובדה שאף פעם לא הייתי ילדה קלה כ"כ. תמיד המתוסבכת שחושבים שקל לה.

נה. שיהיה.

בקיצור, אתמול חיפשתי איזה שהו קובץ מסויים במחשב לעבודה בבית ספר, ומצאתי את הספר שכתבתי כל החטיבה. יותר נכון תחילת החטיבה וקצת מהסוף שלה. חשבתי למה לא להעלות אותו לישראבלוג.

אז עשיתי לו סוף נורמאלי. כמובן שהכל על מה שעברתי איתו ואיתה והיה די קשה לקרוא את זה שוב. כאילו לחוות את זה מחדש, ממש ככה. קשה להיזכר בו. ואולי, רק כי פה מותר באמת להתוודות, להתגעגע אליו. אבל שם זה נגמר. אני באמת באמת אוהבת את ד' ואין לי שום כוונה לשים את זה בסיכון כלשהו. כ"כ אוהבת את הבנאדם הזה. (:

אז פתחתי בלוג חדש. אני רוצה להעלות לשם את הסיפור שכתבתי ואולי להתחיל לכתוב אחד חדש.

אז קוראים לו "ממבט ראשון"..יש שם 20 עמודים (בוורד) 6 פרקים, שמתארים הכל. באמת הכל.

כל הרגשות, כל התחושות, כל המילים, כל המבטים.

אני פשוט חושבת שיהיה טוב אם זה יהיה שמור שם.

פשוט לא רציתי להעלות את הסיפור לבלוג הזה כי אז זה סתם יבלבל.

אז הנה הקטע האחרון שכתבתי, הסיום.

"מאז שדיברנו, אני ותום, עבר הרבה מאוד זמן. אפשר להגיד שכמה חודשים שלמים של נתק מוחלט לא החלפנו מילה אחד עם השנייה וזה היה כל כך נורא..זה היה כמו דקירה בלב, כאילו מישהו בא אליי וצובט אותי. וזה כאב, כאב לי כל כך.. לפעמים אני לא מבינה למה אני ממשיכה להתייחס אליו כשהוא מתנהג אליי בצורה כל כך מזלזלת.. אני לא רוצה להרגיש את מה שאני מרגישה כלפיו. פשוט לא רוצה. אבל לא, אני כבר לא שולטת בזה, לא שולטת ברגשות האלו שאני מרגישה אליו, לא שולטת בהתנהגות שלי כשאני רואה אותו, לא שולטת בקצב הדפיקות לב שלי שכל פעם נעלמות כשהוא עובר לידי. אני פשוט לא שולטת יותר בכלום, שום כלום.

תום עבר דירה. לעיר אחרת. רחוק ממני, מהעבר, ממאי, מכל הסיפור שעברנו 3 שנים. 3 שנים של בכי, של כאב, של שמחה, של אהבה, של התרגשות. ואני? אני עליתי לתיכון, הכרתי אנשים חדשים. מצאתי אהבה חדשה אפילו ואני אוהבת אותו באמת. הוא מתייחס אליי כמו שמגיע לי, בהמון אהבה. אבל מה אני אגיד לכם חברים..אף פעם לא שכחתי אותו, את תום, הבנאדם הזה שגרם לי לכ"כ הרבה סבל ואהבה בו זמנית. איתו זה היה משהו אחר, שונה, שאני לא יכולה להסביר. זה בא מהלב, זה בא מאזור הבטן עמוק עמוק בפנים. מעין זרם חשמלי מוזר כזה כשראיתי אותו. לומר את האמת, יש רגעים שאני פשוט מתגעגעת לעבר. לכל מה שהיה, לישיבה לידו, לידידות הכנה שהייתה בינינו, למבטים, לריח שלו, לנגיעות שלו. ל-ה-כ-ל. אבל זה כבר לא חשוב. זה עבר. וכן, אולי תמיד תלווה אותי ההרגשה הזאת ותמיד תהיה בתוכי הציפייה שאולי עוד ניפגש בעתיד. אבל בינתיים? טוב לי. וטוב לי באמת בלעדיו."

הפסקה הראשונה נכתבה ב2008. הפסקה השנייה נכתבה היום. קשה. קשה לקרוא עד כמה באמת אהבתי את הבנאדם הזה.

כמובן שהכל שמות בדויים ואולי פה ושם יש קצת סטיות מהחיים האמיתיים שלי אבל זה רק למען שהסיפור יצא נורמאלי חח.

אז הנה הקישור: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=670605

מקווה שתאהבו, צ'או