אף פעם לא הצגתי את עצמי כשרה אמנו מכניסת אורחים (ע"ר), אף פעם לא הכרזתי שאני אוהבת את הבריות ואף פעם לא הראיתי את עצמי כממי הלאומית..
אני חושבת שמעמדי החברתי נמצא על קו התפר של ביקורתית למדי (יש שיאמרו כלבה, ע"ע הכותרת) וסוציומאטית..
אני גרה במושב לא גדול, 130 משפחות פלוס מינוס. לא באתי לכאן למצוא את חברותיי הנשמות התאומות שלי וגם לא באתי לכאן על מנת שיהיו לי 130 חברות.
אני חיה את חיי במושב ומגיעה לכל הפעילויות הקהילתיות. יש לי 4-5 חברות טובות שאני יכולה לסמוך עליהן ולבקש מהם עזרה בכל תחום.
ויש כמה שהייתי דווקא בקשר איתן והיום אין לי בכלל מה לומר להן..
אחת למשל, דווקא נחמדה. נקרא לה משי.
אבל משי התחילה "לקפוץ" לבקר 3 פעמים בשבוע לא כולל שבתות וחגים. ואני טיפוס לא נחמד למדי שמאד קנאי לשקט שלו (במיוחד שיש לי 3 רעשנים משלי) ומפעם לפעם היה קשה לי לשים הבעה של "איזה יופי שבאת" כל פעם שמשי היתה מגיעה.
היתה גם איזו שבת שהיא הזמינה אותנו לארוחה ואני פשוט התחרפנתי שם..
לא שאני חולת ניקיון או משהו כזה אבל הבן שלה פשוט דיכא לי את התיאבון לגמרי. הוא בן שנה וחצי ולא הפסיק לדחוף את הידיים שלו לכל הצלחות עם הסלטים על השולחן. כאילו – מי יכול לחשוב על לקחת מזה לצלחת שלו?? וההורים שלו? גורנישט. לא מזיז להם שהוא מפשפש בתחתית הקעריות. לא אמרו לו מילה.
אחרי שסיים לסחוט את החצילים ולמרוח אותם על הפרצוף שלו, המשיך לסלון מבלי שאף אחד ירוץ אחריו ומינימום ינגב לו את הידיים..
בכלל, כל הרצפה היתה מלאה אוכל מעוך איפה שהוא ישב וגם איפה שלא..
אח"כ משי הניחה אותו עליה והמשיכה לאכול. תוך כדי שהיא מדברת איתנו, הילד מדי פעם דוחף לה יד לתוך החולצה. משי ממשיכה לצחקק ואחרי שהילד כבר בחפירות ארכיאולוגיות עם החצילים בתוך החולצה שלה, היא מבקשת ממנו להוציא את היד כי זה לא יפה. אגב, תוך כדי שהיד שלו בפנים היא ממשיכה לדבר איתנו כאילו הכל כרגיל והשיחה נמשכת.. הסתכלתי על בעלי לראות אם גם לו זה נראה מוזר..
בקיצור, אני סיימתי את הארוחה הזאת בבחילה לא קטנה ומאז אשכרה קשה לי בכלל לדבר איתה.
שלא לדבר על להזמין אותם לארוחה אצלנו.
ועוד חברה – הבית שלה ג'יפה, הרצפה דביקה, תריסים לא נוקו 4 שנים פלוס כל הזמן יש לה עכברים והיא לא מבינה למה.
ועוד חברה – הבת שלה בת השנתיים וחצי יכולה להסתובב בחוץ חצי שעה עד שעה מבלי שההורים שלה יחשבו שהם צריכים לצאת לחפש אותה כי אולי תפס אותה איזה בדואי או דרסה אותה משאית מאלו שנוסעות 70 קמ"ש במושב.
ועוד חברה שבטוחה שהיא התגלמות מאמא טרזה של שנות ה- 2000 ורק לשמוע את הטון דיבור שלה בא לך לדפוק לה איזו ראסיה.
ועוד חברה שמפנקת את הילדים שלה בצורה שלי היא קצת מוזרה.. הם היו צריכים ללכת ברגל באיזו שבת אחת במשך שעה לבני דודים, אז האמא, שריחמה על הבן שלה בן ה- 8 (!!!), הביאה לו עגלה שיוכלו לקחת אותו אם תקשה עליו הדרך... והקטן שלה, בן ה- 4, הוא זה שמחליט בבית מה הלו"ז ומי קובע.
רציתי לשלוח את הבן שלי לקייטנה עם הבן שלה, והאמא אמרה לי אתמול שהבן שלה לא ילך לקייטנה כי הוא לא רוצה. כאילו סליחה??? מי בכלל שואל אותו? למה אני לא עובדת ביולי??
בקיצור, אין לי כוח לחברויות כאלו.. אז כמו שאמרתי – יכול מאד להיות שזה בגלל שאני כלבה.
ואתם יודעים מה? אין לי בעיה עם זה כרגע. אולי מאוחר יותר תהיה, אבל כרגע ממש לא.
בחברות אני די בררנית.
שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
