היום החלטתי ללכת ולצפות באליפות ישראל למשחקי מחשב. בני חשב שזה רעיון טוב והצטרף. לא הייתי צריך לעשות הרבה תוך דקות הוא התחבר למסוף מחשב ושיחק, מה שה שיחק. האמת שהוא לא הוכיח כישורים יוצאי דופן. עם זה הייתי בשוק מהאליפות הזו. באזר טורקי זו הגדרה מינימליסטית. מאות בני נוער מגיעים עם המחשבים מהבית ומתחברים לרשת מקומית ומשם הדרך קצרה לתחרות על מדליה באליפות. מה אני רוצה מהמארגנים אתם בטח שואלים ובצדק. אומר לכם. הברדק חגג. אף אחד לא ממש היה יכול לדעת מי מתמודד באיזה משחק ובאיזה שלב אתה נמצא. לצערי הרב לא חשבו מומחי המחשב לארגן צג גדול ובו יוצגו תוצאות התחרות, הזוכים והמדליות שיוענקו. גם לא היו טקסים של אלופים שנלחמו שעות ארוכות על התואר. מה אומר לכם. אם אלה הצעירים המוכשרים שלנו אנחנו בלי ספק בצרות גדולות מאוד. חברה מכובדת כמו אינטל נתנה חסות לתחרות והייתי מצפה מחברה כזו לדרוש מעט יותר רצינות מהמארגנים. יש מקום לתחרות כזו אבל עם כל הכבוד אדם ממדינה אירופית או מצפון אמריקה היה מתעלף במקום הלא נקי והמבורדק'. חבל פשוט חבל. ככל שנקפו השעות שאלתי את המארגנים למה בעצם אלופינו לא יוצאים לתחרויות בחוץ לארץ. אין כסף היתה התשובה המוכרת. אבל אחרי דקתיים פתאום שמעתי את מה שכל כך לא הפתיע אותי. הישראלים המתמודד בטורנירים של גיימרים בחו"ל לא עוברים סיבוב ראשון. סיבוב ראשון. היה זה אירוע תרבותי חינוכי שהוכיח שוב שאנחנו לצערי הרב בימים אלה מדינת עולם שלישי ולא מהמוצלחות שבהן.
סוף שבוע נעים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
