אתה קם בבוקר וקורא את הערכות האוצר על פיטוריהם של עשרות אלפי עובדים ואתה שואל את עצמך מה עלי לעשות בעניין זה. התשובה די פשוטה, להמשיך כרגיל אבל בעדינות יתר. פתאום כדאי להשקיע עוד קצת במקום העבודה כדי שלא תעלה במחשבותיו של המנהל כאשר יחשבו על קיצוצים. כן אלה הם ימים של קיצוצים ורוצים להשאיר במקום העבודה את המוצלחים ואת אלה שנעים לעבוד עימם. לא מוכנים ולא רוצים את העצלנים ואת אלה שגורמים ריב ומדון בכל מדור. אז איך זה קשור אלי אומר לכם, אני גם עורך ואת זה אני עושה מצוין אבל צריך להיות בימים אלה לבביים במיוחד ולהראות איכפתיות. זה מעט קשה אחרי שנים רבות כל כך אבל הדברים הנכונים ייעשו כי אין דרך אחרת. אני משתדל בימים אלה להוכיח גם לילדיי שזה צו השעה. אם נודה על האמת צריך להיות כך בכל ימות השנה גם בימים יפים יותר וגם בימים קשים יותר.
השילוב של משבר כלכלי עולמי עם גילי המופלג הוא בעייתי במיוחד. אין מה לעשות העולם שייך לצעירים. הם דינמיים, יפים יותר מוכשרים לא פחות מאיתנו ועוד כהנה וכהנה תכונות שמקנים להם את המושכות. האם זה אומר שהגיע זמנם של המבוגרים לפרוש לפינה אפלה? התשובה היא שלילית לחלוטין, אבל צריך תמיד לזכור שיש לעשות את הנדרש כדי להשתלב בחברה, לשמור על חברים גם אם הם לפעמים מעצבנים. אדם בלי קשרים הוא אדם חלש. הקשרים של אדם הם המקנים לו את העוצמה. כך היה תמיד וכך יהיה גם בעתיד. אני יודע יש לנו מצבור של תירוצים, אבל צריך לשים אותם בצד לחיות את החיים. כל דקה שעוברת לא חוזרת וצריך להשתמש בזמן שנותר לנו בחוכמה.
יום נפלא שיהיה לכם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
