המבין

שעות הלילה אומרים הן השעות הטובות ביותר לכתוב. משום מה אני לא ישן עכשיו. אתם שואלים למה? אין תשובה. נשאיר את זה פרטי. האם הוא עובד? ואם כן איפה? אולי הוא בבית בוכה? או שהוא שוכב לצד רעייתו במיטה. לומר את האמת לא חשוב.

הסיפור הוא של מוצאי שבת בתחנה המרכזית בירושלים. יש משהו מיוחד במקום הזה במוצאי שבת. כל כך הרבה אמריקנים צעירים מתקבצים במקום הקטן הזה. כעשרים חנויות רובן פתוחות ומזללות אין ספור. צעירים כבני שש עשרה פלוס מינוס באים מבילוי שבת אצל בני משפחה ברחבי הארץ וחוזרים לתכניות הלימודים שהביאו אותן לארץ הקודש. פתאום צעירים וצעירות דתיים. אורטודוכסי מודרנים קוראים להם. הם שומרים שבת, כשרות וכל השאר. ובכל זאת במוצאי שבת הם פתאום לבד מתחככים בצעירים ובצעירות אחרים. אפשר לראות ניצני אהבה, תשוקה ופתאום נשלחות ידיים ומבטים. כל מה שאסור בארצות הברית אפשר לעשות בארץ הקודש, הרחק מעין ההורים. מי שאינו מכיר את הנוער האמריקני עשוי לחשוב שזה מפלטו של הצעיר לבוא לישראל. אבל אחרי ניסיון של כמה שנים בארצות הברית אני יכול לומר לכם שרבים מבני הנוער היהודיים שם בנכר עושים דברים שאנו לא יכולים להאמין שאכן קיימים. צעירים וצעירות מבלים בילוי רומנטי והרבה יותר שם בארצות הברית. עם יהודים אחרים? לא ממש. הכרתי לצערי רבים שהולכים ועושים דברים שאנו לא היינו רוצים להתעמת עימם עם ילדינו בארץ הקודש. אחרי שליחות ארוכה (שלוש שנים בארה"ב) אני יכול לומר לכם שיש לנו בני נוער ערכיים לאין שיעור מאלה שבאמריקה. החלום האמריקני נמצא כאן, גם אם אתם לא מאמינים. חושבים שלהם קל כל כך. זה ממש לא נכון. ערכים מזמן שאין. הרב עטיפות פלסטיק וניילון מצועצעות ובלי הרבה מאוד תוכן. זה לא שאני מבקש לגמד את הנוער בארצות הברית. אני בטוח שיש שם אנשים נפלאים, אבל כאן בארץ הקודש יש ניסים שרבים מאיתנו לא נחשפים אליהם. נוער איכותי, שהולך לצבא, אחר כך ללימודים ולא יורדים מהארץ אלא מקימים משפחות. למדינת ישראל יש במה להתברך בכל הקשור לעתיד. הדור הצעיר ראוי ומתוחכם הרבה יותר משאנו היינו ויש מקום לאופטימיות.

שבוע טוב

יש ימים של חרדת קודש. האם צריך להחליף את סובבים אותך לקראת השליש האחרון של חייך. כן הגעתי לצומת הזה. זה נורא להזדקן בודד וגלמוד. בלי חברים אתה לא שווה דבר. אז מה עושים? בוחרים את הנכונים. כן את האנשים שיכולים באמת וראויים להיות חברים. לא בעצם את אלה שיכולים ורוצים להתחבר אליך. האם יש כאלה בנמצא. התשובה חיובית. צריך רק להשקיע בהם. צריך לגרום לאותם אנשים שידעו שכדאי להם להיות בקשר איתך. רצוי לא לכתוב עליהם בבלוגים שכן לעולם לא תדע אם חס ושלום קוראים אותם. כן זה מקום מסוכן לכל הדעות. בכל זאת אני נמצא בצומת הזה ולומר את האמת הצומת הזה הוא עתיד הזדמנויות. יש מקום לשידרוג החברויות. הגיע הזמן. צריך להשקיע במקום הנכון. שם צריך לעשות מעשה ולהיות יצירתי. צריך לגרום לחברים להיות מופתעים. אם אתה צפוי מדי אתה משעמם. אל תפתיע אותם בכך שתפגע בהם פגיעה אנושה. חברים אינם אנשים שאתה צריל לסמוך עליהם יותר מדי. הם אנשים שעימם אתה תבלה את ימיך כדי לא להקלע לבדידות נוראה. אין דבר נורא מבדידות. אז איך עושים את זה. את הישנים המעצבנים, תמדר. את היקרים לך תקרב ובעיקר תהיה נחמד. תחצין את צדדים היפים שלך כי לכולנו יש צדדים חיוביים ויפים. את השאר תשים בצד. כן בצד. תכתוב עליהם (לא בבלוג חס וחלילה) וזרוק את הכתיבה הזו לאסלה. יש דברים יפים בחיים ואסור לפספס אותם. ככל שנדע לעשות את העבודה הזו טוב יותר, כן ייטב לנו. האמת שזיבלתי בכמויות. חלק מהדברים שאמרתי הם נכונים אבל כתובים כל כך לא ברור שבא לבכות. עכשיו אני הולך לסדר לחבר שלי עבודה. עד שלא אמצע לו משהוא אני לא ארגע. הוא האחד שבאמצעותו אוכיח שאפשר למצוא עבודה גם בגילאים שבהם מקומות העבודה לא כל כך ששים לקבל עובדים. איך עושים את זה? לא יודע. האמת כן אני יודע. הרבה מאוד קשרים רצון עז ואמונה בדרך, אך יאללה לעבודה.

שבת שלום