אפור שחור

אורי יושב בחדר חושב כיצד החיים היו נראים אם אחיו לא היה נהרג.

כיצד אבא ואמא עוד היו מדברים ולא מסתירים סודות ולא מדברים בלחש כדי שלא ישמע,כיצד חוטר אחיו הגדול לא היה נעלם לשעות ארוכות וחוזר מסריח מאלכוהול ועשן בקושי שם לב עליו בדרך אל החדר.

כיצד הבית לא היה שומם כיוון שאבא בעבודה כל הזמן ואמא בסידורים כי המצב קשה ואין כסף אבל האמת היא שאף אחד לא רוצה לעבור במסדרון ולראות את הדלת הפתוחה לחדר הריק.

הדלת שתמיד הייתה פתוחה גם כשכל השאר נסגרו,אפילו עכשיו היא עוד עומדת פתוחה ודוממת.

רק אורי עוד מביט בדלת,מביט בה ושותק כי אין מה להגיד ואין מה לשאול ואין מה לבקש כי אין מי שיענה, ועם הזמן גם אורי הפסיק להביט בדלת והדלת שתמיד הייתה פתוחה נסגרת, גורמת לאורי להשפיל מבט כל פעם שהוא עובר במסדרון.

כי לשכוח פחות כואב מלקבל.