אפור שחור

אורי יושב בחדר חושב כיצד החיים היו נראים אם אחיו לא היה נהרג.

כיצד אבא ואמא עוד היו מדברים ולא מסתירים סודות ולא מדברים בלחש כדי שלא ישמע,כיצד חוטר אחיו הגדול לא היה נעלם לשעות ארוכות וחוזר מסריח מאלכוהול ועשן בקושי שם לב עליו בדרך אל החדר.

כיצד הבית לא היה שומם כיוון שאבא בעבודה כל הזמן ואמא בסידורים כי המצב קשה ואין כסף אבל האמת היא שאף אחד לא רוצה לעבור במסדרון ולראות את הדלת הפתוחה לחדר הריק.

הדלת שתמיד הייתה פתוחה גם כשכל השאר נסגרו,אפילו עכשיו היא עוד עומדת פתוחה ודוממת.

רק אורי עוד מביט בדלת,מביט בה ושותק כי אין מה להגיד ואין מה לשאול ואין מה לבקש כי אין מי שיענה, ועם הזמן גם אורי הפסיק להביט בדלת והדלת שתמיד הייתה פתוחה נסגרת, גורמת לאורי להשפיל מבט כל פעם שהוא עובר במסדרון.

כי לשכוח פחות כואב מלקבל.

מאחורי גבעות של חול

חום השמש ורוחות געגועים

ומלפני כמו אתמול

פרח מוקף בבניינים גבוהים

ובמקום אחד נמצא הלב ובשני הנפש

משוטט ומחפש

רגעים של שקט

רוצה לחזור לרוחות וחום השמש

אך לא יכול לחזור ולא יכול להישאר

כמה זמן עוד תשאר פתוחה הדלת

כמה זמן עוד אוכל להסתתר

אולי עדיף לי מהכל לברוח

מעדיף כבר את עצמי לשכוח.

מדברים אך לא שומעים,

רק על עצמם חושבים,

שקועים בעולמם,

הריק והקטן,

חושבים שינצחו הם את הזמן,

הרי חכמים הם מכולם,

נראים כמו עוורים,

לא רואים ולא שומעים,

אך בכל זאת הם שמחים,

האם אלו החיים?