אני רוצה לכתוב פה הכל, בשביל הזמנים שאני אשכח
ואני פשוט כבר לא עושה את זה, תמיד הזמן היה ממש יקר לי.
תמיד שאני רואה שהזמן עובר לי מהר אני ממש מתבאסת זכרונות נורא חשובים לי
ואני רוצה לשמור עליהם חזק כלכך כך ולא לשחרר אותם אף פעם.
כרגע לא קורה לי שום דבר שאני יכולה ממש לכתוב ואני
מפחדת שיעבור הזמן ויגמר לי לפני שיספיק לקרות משהו ששווה לכתוב עליו.
אבל פתאום שמתי לב שאני לא מקווה יותר לשום דבר, אני לא רוצה יותר שום
דבר כי יש לי בדיוק מה שרציתי כל כך הרבה זמן. יש לי הרבה אנשים שאני מכירה
ויש הרבה אנשים שאוהבים אותי אבל אני יודעת לשמור אותם מספיק רחוקים מימני,
אני יודעת שבסביבה המגעילה שאני חיה בה בטוח מדברים עליי ובטוח אומרים עלי דברים רעים,
כי על כולם אומרים פה דברים נוראים עליך אפילו לחבר הכי טוב שלך, קל לי להתחבר לאנשים
אבל קשה לאנשים להקשר אליי. תמיד ראיתי את זה כדבר רע אבל זה בסדר מבחינתי.
אני לא אוהבת להיות המונית ולהיות קשורה למלא אנשים ככה שאני מרגישה שהכל מאבד שליטה והכל מתבלגן לי.
נהייתה לי שגרה שאני מקווה שתשתפר עם הזמן. לפעמים אני מרגישה שדברים שאני ממש מנסה
לא מצליחים לקרות. לפעמים אני עדיין עצובה, ואני עדיין רוצה להיות רזה.ואני עדיין מרגישה
שמעדיפים דברים אחרים מאשר אותי.אני רוצה שזה ישתנה, שיאהבו אותי הכי ושמישהו יאהב
אותי אבל זה דברים שהבנתי כבר שלא יקרו,יש דברים שאני יודעת שלא יקרו לא משנה כמה
אני ארצה אבל לפחות אני אדע שניסיתי...אני כבר מנוסה בכשלונות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Polar Bear.