לא. אתה לא תראה אותי יותר, אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לכתוב על כל זה. איך מתחילים לכתוב על הבן אדם שאת אוהבת והוציא לך תנשמה?
איך מתחילים הפעם הראשונה שראיתי אותך, הייתי אז בת 13!! אחרי חצי שנה שחברה שלי לא הפסיקה לספר לי על "החבר החתיך של אח שלי" הינה אתה עומד מולי, היית נראה אז מאוד שונה מהיום: היה לך שיער ממש שחור וארוך היית אז בן 15 או 16 אבל נראית הרבה יותר גדול.
ברור שזיהית אותך, אחרי כל התמונות שתמיד היו מראים לי שלך.. מאז כבר הייתי רואה אותך מידי פעם, היית לך להקה ותמיד היו גוררים
אותי להופעות של הלהקות האלה מהעיר. זה בערך הפעמים שהייתי רואה אותך, היה לך עדין שיער ארוך ושחור כזה וקעקוע על היד של ורד.
ואז הגיעה השנה הזאת, לפני שלוש שנים בערך, היינו רואות אותך כל הזמן. בהופעות, בחדר של אח שלה, הייתי גם את הלהקה הזאת שהיית בצוות שלה,
ממש אהבנו אותה ותמיד היינו בהופעות שלה. התחלנו ממש 'להעריץ' אותך, בצחוק כמובן ואתה זרמת עם זה אז פשוט המשכנו.
כתבנו עליך שירים ובאותו הזמן זה היה דיי מצחיק, אז כבר נראית שונה. היה לך שיער לא קצר מידי ולא ארוך, מעיין תספורת פוני כזאת והיית בלונדיני,
צבוע כמובן.ואז הגיע השנה שבסופה הכרתי אותך, לא היה בה משהו מיוחד, פשוט היית הכי חתיך לדעתי.
אני רק זוכרת משהו מהטיול שנתי: שהחברה הזאת שלי אמרה לי "מה אבל אם פעם אני אלך לאח שלי וחברים שלו ואני אהיה שיכורה,
אני חוזבת שיקרה משהו.." ואמרתי לה שזה יעצבן אותי והיא אמרה לי 'כאילו שאני שואלת אותך' ואני זוכרת שזה הפריע לי, זה ביאס אותי שהיא אמרה
את זה ואנ י אפילו לא יודעת למה. התחלת לעבוד בבילהבונג, אני זוכרת את הפעם היחידה שבה נכנסתי לחנות הזאת מתי שעבדת שם, מה שיש שם לא ממש מעניין אותי כמו שאתה עיניינת אותי, אני זוכרת שבאתי לצאת עקבת אחריי עם העיניים.מאז כבר יצא לנו לדבר כמה פעמיים, ותמיד שהיית רואה אותי
היית מחייך אליי ואומר שלום, אפילו היינו בל"ג בעומר ביחד. לאט לאט האובססיה אליך התחזקה וזה פשוט חירפן אותי, סיפרתי על זה לידיד שלי, ואיךשהו הוא גרם לנו לדבר באיזו הופעה אחת שהיינו בה.אחרי זה כבר היה לי מין בטחון כזה, אנשים שמאמינים בגורל בטח יגידו שזה מה שהזיז אותי
פשוט שלחתי לך הודעה לילה אחד. אני לא יודעת מה חשבת על זה, אבל כנראה ששום דבר רע כי מאותו יום היינו מדברים כל יום שיחות כלכך ארוכות, ומתי שלא היינו מדברים היית תמיד דואג לשלוח לי אסמסים, אין לי מושג מה היה איתך באותו הזמן אבל התחלתי לרצות אותך יותר ויותר. באמת לא האמנתי שזה קורה לי, איך מי שנחשב ל'אליטה' שלנו שזה נוגע לבנים הפך להיות הבןאדם שאני מדברת איתו הכי הרבה בשבועיים האחרונים?
במשך השבועיים האלה זה כבר התחיל להפוך ליותר מסתם קשר ידידותי, שנינו ראינו את זה ואני יודעת שאני לא מדמיינת,
בסוף הייתי אמורה לבוא אליך. הייתי בטוחה שזהו, שאני אהיה אצלך נהיה ביחד סופית. כבר אז ידעתי שיש לך בעיה עם זוגיות ושזה לא מעניין אותך, אבל אז כמו סתומה חשבתי שזה לא רציני ועדיין לא ידעתי כמה אתה חזק בדעה הזאת שלך..פשוט קיוויתי ש'תוותר' על העקרון הזה שלך
"So let go, Just get in. And oh, it's so amazing here"
פגשתי אותך ליד הקניון, בדיוק סיימת לעבוד ואני באתי מהבית של אבא שלי, בימים שהוא עוד היה גר בעיר שלי
ראיתי אותך מרחוק עם שניי חברים שלך ודיברתי בטלפון עם שלוש חברות שלי שהיו אצל אחת מהם. פשוט לא היה לי אומץ ללכת לשם. לא הייתי מסוגלת ןלחצוץ את הכביש אלייך. התבכיינתי להם בטלפון שאני לא יכולה, הלכתי וחזרתי משהו כמו שמונה פעמים וכבר התחלתי לקבל מימך אסמסים דואגים, בדקת אם אני באה או לא. לדמיין שזה אתה מאחוריי ההודעות או האסמסים היו דבר אחד, אבל לראות אותך מוחשי מול הפרצוף שלי לא נתפס אצלי במוח. אבל חשבתי על זה שאני לא יכולה להבריז לך, שאני חייבת ללכת ולא לפספס את ההזדמנות הזאת. היה לי ממש מוזר להיות לידם, כאילו הם בוחנים אותי. הייתי איתם בערך חצי שעה ואז המשכתי ללכת איתך, בסוף הגענו לבית שלך. יש לך בית של זקנות.
אני חושבת שאם הייתי יודעת כל מה שהולך לקרות בחדר שלך בפעם הראשונה שנכנסתי אליו, הייתי בורחת בצרחות.
כבר בפעם הראשונה שהייתי איתך לבד הגעתי הכי רחוק שהגעתי עם בן אי פעם שבחיים שלי, לא שהיה לי ניסיון נרחב כלכך..אבל בכל זאת
נישקת אותי ישר ואמרת לי אני מצטער אני לא יכולה לשלוט בעצמי. שמת דיסק של להקה ששנינו נורא אוהבים
ובסופו של דבר זה הגיע לשיחה עלינו, הסברת לי שלפניי שנה סיימת קשר של שנתיים, ומאז שום דבר לא הולך..
הרגשתי כאילו אני נשברת באותו רגע, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. באסה רצינית. ביקשתי מימך שלא תנתק איתי קשר. אז המשכנו לדבר..
"Suddenly the smile has been erased"
אבל זה לא החזיק הרבה זמן. מהר מאוד התחלתי לנווט את השיחות שלנו לדברים מיניים כי חשבתי שזאת הדרך היחידה שאני אי פעם אזכה לראות אותך בזכותה. אז קבענו להפגש, והרזת לי. פעמיים. אני כבר לא זוכרת איך זה המשיך אחרי זה אבל בסופו של דבר נפגשנו שוב..עשיתי איתך כל מידי דברים והייתי הולכת. וככה זה היה במשך ככה זמן, שיחות על סקס שהיו מובילות לפגישות שהיו בשביל רק לרצות אותך. אם היה לי אכפת? ברור שהיה לי אכפת. זה היה גורם לי להרגיש מגעיל ורע והייתי בוכה עלייך כל שניה שהייתה לי לעצמי.
בשיחות שלנו היית מדבר על מה תעשה לי שנפגש, דברים שממש לא רציתי לעשות, אבל לא הייתה לי ברירה..
כמה שיחות כבר ראיתי שתה לא בעיניין, אבל ניסיתי בכוח. לא הבנתי מה השתנה. ששאלתי אותך מה קרה ולמה אתה לא רוצה יותר ענית לי
"ניצול זה דבר מפגר, הגיע הזמן להפסיק" החלטת לעשות את הדבר הנכון, אבל בשבילי זה היה נוראי. כבר לא ראיתי באיזו עוד דרך יש לי דרך להשאיר את העיניין שלך בי, וניסית לריב איתך על זה ואתה רק אמרת שנמאס לך לעשות שטויות. אז עזבתי אותך, מה כבר יכלתי לעשות? אבל התחלתי לחשוב על זה שאולי אתה לא תהיה הראשון שלי, כן הייתי סתומה מה לעשות. והבנתי שאני לא יכולה לעזוב את זה ככה. אז אמרתי לך שאני רוצה להפגש פעם אחת אחרונה, יומיים אחריי זה באתי אלייך. הבית שלך היה ריק מאנשים, ישר שנכנסתי לחדר שלך הפשתטת אותי, כמו תמיד. ואז זה קרה, ואמרת לי "ברכותיי, את כבר לא בתולה" שהלכתי מרוב בלבול הלכתי לאיבוד שניסיתי ללכת לחברה שלי משם. ואז קיבלתי אסמס שאני כבר לא ממש זוכרת מה היה כתוב בו אבל זה היה בסגנון של 'אני מצטער, אני ממש מצטער על הכל לא חשבתי על זה כמו שצריך' אחרי זה הפסקתי לדבר איתך, רציתי לראות אם זה ישנה לך משהו, אם תנסה אתה לדבר איתי, כמובן שהתאכזבתי. גם לא ממש ידעתי מה להגיד אחרי כזה דבר. בסוף שלחתי לך הודעה, שבועיים אחריי וכמובן זה שוב הגיע לשיחות על סקס
אנשים בטח לא הבינו איך אני עדיין אוהבת אותו, שזה לא אמיתי שהקשר שלנו מבוסס על סקס. אבל זה אל היה ככה, תמיד שהייתי אצלנו היינו מדברים המון, על הכל, רק לא סקס. בגלל זה היה חשוב לי כלכך לבוא אליו, להיות איתו, רק בשביל לזכות שניה אחת מהזמן היקר שלו. השיחות המשיכו, המשכת להגיד שאתה לא רוצה יותר כי זה ניצול, כי זה לא בסדר, הייתי צריכה ממש לשכנע אותך בכוח. הייתי כזאת סמרטוט. לפעמים כבר לא היית עונה לי, לא הייתי יודעת מה לעשות. שהמצב היה ממש מתדרדר הייתי עוזבת אותך לשבוע. כמו טיפשה חשבתי שזה מה שיעזור. הייתי הפסקה אחת דיי ארוכה, שגם נסעת לחו"ל, חשבתי שזה נגמר (אוי כמה שטעיתי) אבל שחזרת לארץ אתה שלחת לי הודעה, ודיברנו רגיל לגמריי, ולא היית מגעיל אליי. המוח הקטן שלי חשבת שאולי משהו שונה פה הפעם, אבל לא..
"אבל זה לא קשר! תביני את זה"
"מה את כלכך רוצה מימני?!"
משפטים שהיו הורגים אותי..
"We were not mean to be. And I tried my best to work it through ."
ושוב עזבתי אותך.. משהו כמו 20 ימים, באותו הזמן כבר התחיל להתפתח לי עיניין עם מישהו אחר, מישהו שהיה נחמד אליי ודיי רצה להיות איתי, כבר ניסיתי לעבור מימך הלאה (עכשיו אני כבר יודעת שאי אפשר) ביום שאני וההוא נהינו ביחד חשזרתי הבייתה וראיתי הודעה מימך. בשניה שכחתי לגמרי מחבר שלי, ממש התבאסתי שלא הייתי שם לענות לך. וחזרנו לדבר. כן אני יודעת שזה ממש לא בסדר מצידי
הייתי בוגדת בחבר שלי איתו, אני עדיין אכולת רגשתיי אשמה נוראיים על זה. אבל אני לא יכולה להתרחק מימנו, לא יכולה להגיד לו לא.
בסוף נפרדתי מחבר שלי, ממיליון ואחת סיבות, אתה סיבה רצינית מהן. גם איתך ניתקתי קשר, לא יכלתי יותר.
ככה עברו לי חודשיים שקט מימך, עד יומולדת של חברה שלי שבאת לעזור, אח שלה הגדול היה חבר מאוד טוב שלך.
וראיתי אותך אפילו אמרתי שלום, יום אחרי שלחת לי הודעה ודיברנו, והיית ממש חמוד, אתה יכול להיות ממש חמוד שאתה רוצה.
ושוב, חזרנו לדבר
"תגידי, את לא שונאת אותי?"
"לא שמעתי ממך הרבה זמן! פעם היית פותחת שיחה"
"את חמודה מאוד שאת מחייכת!"
"את יפה, אבל כנראה מפגרת ולא מבינה את זה!! הייתי מגדל אותך בבית שלי את כזאת מותתתקקק"
"לאלא, אני פגעתי בך! אני צריך לגרום לך להיות שמחה"
"כי במקום מסויים אני גם מתגעגע"
שיחה שגורמת לי לבכות עכשיו, היית אליך ממש מגעילה בשיחה הזאת. ממש חשבתי שעברתי אותך, אני לא יכולה להפסיק לחשוב מה היה קורה אם הייתי אומרת את הדברים הנכונים באותה שיחה, אולי עכשיו הכל היה אחרת?
אחרי זה כבר הפסקת לנסות, כנראת חשבת שזה מאוחר מידי. אני כבר דיי שכחתי אותך, מידי פעם עדיין היית עולה לי למחשבות אבל שום דבר רציני.
"בזמן שאת איבדת עיניין, הוא לא האמין שזה יקרה לך"
אני זוכרת שכל הזמן הזה פשוט רציתי שתתגייס כבר, שתלך לצבא ושתעזוב אותי. וככה זה יגמר אבל הגיוס שלך פשוט נדחה ונדחה שוב ושוב
לא שמעתי מימך כמה חודשים עדיין חושבת עלייך ופתאום הגיע מימך אסמס, אמרתי לעצמי שאני לא נופלת לתוך זה שוב ונפנפתי אותך.
מידי פעם הייתי שומעת שירים, או רואה דברים שהיו ממש מזכירים לי אותך, הכל היה עולה לי צף לי עד מעל הראש בחזרה והייתי בוכה ושבורה כמו מחדש.
"And I almost had you"
אבל אין ברירה והייתי חייבת להתעלם מהמחשבות האלה, וגם ששלחת שוב אחרי כמה חודשים לא הייתי עפה יותר מידי. בשלב מסויים זה כבר עיצבן
אותי. אפילו חברה שלי אמרה לי "מה הוא לא יכול פשוט לחזור ככה כל פעם שבא לו ולשגע אותך" אתה באמת לא יכול, אבל שאני אגיד לך לא? אני הרי לא מסוגלת. לפניי חודשיים בערך שלחת לי שוב אסמס, כל פעם שהייתי מקבלת אסמס ממך אחרי הרבה זמן כל מה שהיה לי בראש זה 'אוי לא' ידעתי שעוד מעט אני אטבע במחשבות, אטבע בדמעות, אטבע בך שוב.. וזה תמיד היו אסמסים רגילים כלכ ך "היי, מה המצב?" כאילו כלום.
אבל זה הקטע שלי איתך, להתנהג כאילו כלום. וגם אם לפניי יומיים הזדיינו עד שתפוסים לי השרירים, אני עדיין יכולה לשלוח לך "מה קורה" בלי קשר לכלום. אז הייתי איתך בקשר שוב, כי ממש התגעגעתי ובדיוק חשבתי עליך לפני כמה זמן. לא הבנתי למה אתה שולח לי אסמס. אתה בצבא, לא עומד לחזור בקרוב, זה לא יכול להיות אסמס חרמנות. (אתם רואים? הוא לא סתם חרמן הוא גם אוהב אותי) כנראה שאתה פשוט התגעגעת וגרם לי ממש לשמוח!
"And I'm wasting away, away from you."
שחזרת הבייתה אחרי שבוע או שבועיים נפגשנו, ממש פחדתי להפגש איתך. אבל קצת עיניינת אותי פחות באותו הרגע, אני כבר לא זוכרת למה. שאלתי אותך מה אתה רוצה מימני ואתה ענית 'אני ממש אוהב לדבר איתך, וכיף לי איתך ואת יפה וחמודה ואחלה, אבל אין מה לעשות, אני חייל..."
תירוץ עלוב לגמרי אם אתם שואלים אותי, אבל אל התעסקתי בזה יותר מידי כי כמו שאמרתי לא התעסקתי בזה ממש. אבל זה העציב אותי קצת לשמוע את כל הדברים היפים האלה שאמרת לי באותו יום. אני זוכרת שהיית צריך ללכת חיבקת אותי חזק ואמרת לי 'טוב אז.. נראה אותך, בסדר?' כאילו היית צריך לשמוע אותי אומרת כן בשביל להיות רגוע. החוסר בטחון הזה שלא מתאים לך נתן לי להרגיש חזקה קצת לרגע. ממש ניסית לשמח אותי, לדאוג לי ולהצחיק אותי באותו היום. הלב שלי נמס.
"All out of love but I take it from the past All out of words cause I'm sure it'll never last "
מאז חייתי באיזו אשליה כזאת שאולי אנחנו כן הולכים להיות ביחד אני פשוט צריכה להתעקש על זה, כאילו יש לי אזישהו אהוב רחוק מימני
שמתעסק בצבא וכשיש לו זמן הוא מקדיש אותו למחשבות עליי וללסמס לי. זה ממש לא אשמתי! אתה גרמת לי לחשוב ככה
הרגשתי כאילו אתה אוהב אותי באיזהשהו חלק בך, וכבר נקשרת אליי ופשוט לא דאגתי בקשר לאיך, הרגשתי כאילו לא משנה מה אתה לא הולך להעלם בקרוב. המשכתי לשלוח לך אסמסים ושמרנו על קשר כזה ככה, משהו כמו 4 אסמסים בשבוע, כי בכל זאת אתה עסוק בלהיות לוחם.
אחרי ה21 שלך שחזרת הבייתה, בדיוק באותו יום נהרס לי הטלפון, כמה דקות אחרי ששלחת לי אסמס שאתה חוזר הבייתה. ממש רציתי לראות אותך, ניסיתי לדבר איתך דרך המחשב אבל זה לא ממש עבד. פחדתי לתקן את הטלפון, פחדתי להדליק אותו ולא לראות שם אסמס מימך
בסוף שפתחתי אותו היה שם אסמס מימך, אני לא יודעת למה אבל באותו הרגע זה עשה אותי הכי מאושרת שאפשר.
"'Cause you know I'd walk a thousand miles, If I could just see you... Tonight"
אז חיכיתי ששוב תחזור, עם הזמן שוב פעם התאהבתי בך כלכך חזק וכלכך מהר שזה הרגיש כמו לפול ולדפוק את הראש ברצפה
ואני לא יכלתי לחיות ככה הבנתי שאני צריכה להעמיד את הקשר הזה להחלטה כלשהי, החלטתי שפשוט להגיד לך שאם אנחנו לא הולכים להיות ביחד, אז עדיף שלא נהיה בקשר בכלל. דיי מלחיץ אני יודעת, אבל מה כבר יכלתי לעשות? הרגשתי שאני מחכה כבר כל החיים למשהו שאולי לא יקרה
שבוע אחרי זה ראיתי שכתבת איפהשהו שאתה חוזר מחר הבייתה אז שלחתי לך אסמס אם אתה אתה רוצה להפגש מחר. אני חייבת להודות, עד האסמס ההוא הייתי דיי בטוחה שכן נהיה ביחד, אבל אחרי כמה אסמסים שכתבת הבנתי שזה לא המצב, אז הבנתי שאין ברירה וזה חייב להגמר
"Sometimes solutions aren't so simple Sometimes good bye's the only way"
באתי אליך יומיים אחריי, והיית שיכור, לא מאוד אבל טיפה. זה היה מעולה לדעתי. הרבה יותר קל לי לדבר עם שיכורים
הצחקת אותי, פשוט רציתי שהזמן יעצור לפניי שאני אצתרך לסיים את זה, שאלתי אותך למה אנחנו לא ביחד ונתת לי מיליון הסברים שאתה לא רוצה קשר עכשיו. ולא עניתי, אחרי שעתיים קצת לפניי שהלכתי אמרתי לך שאתה לא תראה אותי יותר. לא יודעת אם הבנת מה אני מנסה להגיד בעצם או לא
אבל זה לא ממש שינה לי, שיצאתי מהחדר שלך היה לי עצוב, הפעם האחרונה שאני אהיה במקום ההוא. ליד הדלת שאלת אותי "מה זהו אז אני לא רואה אותך יותר?" ואמרתי לך שלא, ושאני ממש מקווה שתתחרט על זה.
.I can't explain myself at all. And all the wants, And all the needs, All I don't want to need at all.
.It's my fault when you're blind, It's better that I see it through your eyes All these thoughts locked inside, Now you're the first to know-When darkness turns to light It ends tonight
אז איך מתחילים לכתוב על כל זה? אחרי שאני עוברת שוב על כל הסיפור הזה
אני לא יודעת איך להתחיל לכתוב על כל מה שהרגשתי, היו זמנים שבהם גרמת לי להרגיש על גג העולם, כאילו אני בזמן הכי יפה בחיים שלי
ובשניה אחרי זה יכלת להביא אותי למצב שהיו צריכים לגרד אותי מהרצפה. כל הקיץ ההוא שהיית כלכך נוראי אליי, הגעתי למצבים שאני פשוט מתביישת שהייתי בהם. הייתי פשוט הסמרטוט שלך, אני חוזרת על זה כלכך הרבה פעמים כי ככה הרגשתי. הייתי המשחק שלך. כל פעם שהיה רוצה הייתי באה בריצה אסירת תודה שבכלל ירקת לכיוון שלי, לפעמים נתת לי הרגשה שאתה כן מצטער על זה, אבל זה היה נמחק אחרי כל מיני התנהגויות מגעילות. כל כך הרבה פעמים אמרתי לעצמי שזה נגמר, כל כך הרבה טעויות, כלכך הרבה ימים שהייתי טובעת בדמעות עליך לא משנה כמה אני אתעקש לעזוב אותך, אתה מחזיק אותי על האצבע הקטנה, זה פשוט ככה ואין מה לעשות עם זה. אני קצת יותר שומראת על הכבוד שלי מולך עכשיו, אבל זה שקרים זה לא באמת מה שאני חושבת. אני פשוט אוהבת אותך עד שכואבות לי העצמות. אני לא יכולה להתרחק אני פשוט לא מסוגלת.
"Baby my heart will break"
שאני שומעת שחברים שלך יודעים על זה, שאני שומעת מאנשים שיודעים עלינו במקום להתעצבן אני שמחה, שידעו שזה קיים
מלא פעמים אומרים לי, שאתה פשוט לא שווה את זה. זה הכי מעצבן, אתם לא מבינים שאני אוהבת אותו, אין לי מילים אחרות להגיד את זה
הוא הכי שווה את זה בעולם, ומה כלכך חשוב לי בו? אני נמשכת לכוח, אני נמשכת לחספוס, דומיננטיות, קרירות, חברותיות, חשיבה נקיה, ועוד מיליון דברים מדהימים שבונים את האישיות שלך. ובחיצוניות? פעם חשבתי שאתה מושלם, היום כבר ממש לא, לא בגלל שאתה נראה שונה. את האמת שאני
יותר אוהבת איך שאתה נראה עכשיו, עם קעקועים גדולים וצבעוניים, עור הרוס משמש וצלקות בגב. אני אוהבת בחיצוניות שלך רק מה שמשדר את האופי שלך, לא יותר מזה
"its always times like this when i think of you and i wonder i you ever think of me, cause everything so wrong and i dont belong living in your precious memory"
אני עדיין כולי מקווה שבעוד כמה זמן אני שוב אקבל אסמס מימך, אני בדכאון טוטאלי ואני לא יודעת איך להחזיק את עצמי
אני מתכוונת לשלוח לך מזל טוב ביומולדת שלך שמתקרבת, לא שזה יעזור במשהו but i most reach for you
If you had it to do over would you do it over again, Cause I would, this meant something more to me There's a hole in my heart where you used to be
I couldn't forget you if I tried
I'm tired so let me be broken Look down at the mess that's in front of me No other words need be spoken
I confess that I brought this all on myself Condemned to suffer alone, like there's nobody else When you're gone, it's like a whole part of me's missing So I'll keep living the lie and just hope that you're listening
I play it cool but it's hard to be
Is slowly burning inside of me
כתבתי עליך כבר 56 פוסטים, וזה הפוסט ה300 שלי
אני לא יודעת בדיוק מתי זה התחיל, אבל בינתיים אני משקרת לעצמי שב9.9 זה נגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Polar Bear.