חג שמח :)
פרק 31
" אני מאוד עצבני ברגע זה, אז לא הייתי משחק איתי משחקים אם הייתי את, כי אין לדעת מה אני אעשה, ולא כדאי לך לבחון את הרצינות שלי. את מבינה?"
ורה בלה הנהנה והורתה לכריסטופר לשחרר את קרו, אך ברגע שהאזיקים שוחררו, זרם חדש של דם החל לזרום, גורם לקרו להיאנח בכאב. היא קרעה שתי חתיכות של בד משמלתה והצמידה כול חתיכה אל אחת מידיה.
"עכשיו, איפה ג'ורג'?" כריסטופר הצביע לעבר דלת לא רחוק מאיפה שהם עמדו, וטוני סימן לאחד מהאנשים שלידו ללכת להביא את ג'ורג'.
האיש סובב את המפתח, ומיד הדלת נפתחה וג'ורג' יצא דרכה, שפתו שסועה, פנס שחור מתחיל להיווצר סביב עינו הימנית, אך הוא עדיין עמד על רגליו, ונראה כה זועם שהאיש שפתח למענו את המנעול נבהל והתרחק, מבחין באווירה המסוכנת שסביבו.
"ג'ורג'." אמר טוני בהקלה "אתה בסדר."
"פחות או יותר." סינן ג'ורג' מבין שיניו בזמן שהביט בורה בלה ובאחיינה, כריסטופר.
טוני החזיר את מבטו אל קרו, שישבה על השולחן והתאמצה לעצור את הדם, קשיחות מילאה את פניו.
היא נראית כול כך שברירית, ולמרות שהיא עברה כול כך הרבה, היא עוד לא איבדה את דעתה. היא לא קמלה, היא נלחמה בורה בלה. קרו הרימה את מבטה ושלחה אליו חיוך קטן ומודאג. אוה, קרו. אני אדאג לכך שדבר כמו מה שקרה היום לא יקרה שוב. לעולם.
מבטו עבר להתמקד בורה בלה בקור וקשיחות.
"תישארו כאן. ואם מישהו ינסה לברוח. תירו בו." הוא סינן אל האנשים שמעבר לכתפיו, והחל לרדת במדרגות לעבר קרו וכול שאר האנשים שניצבו למטה.
קרו בחנה אותו בזמן שירד. הוא נראה יציב, כול כך גבוה וחזק, אבל כול כך עייף... יכול להיות.. שטוני דאג לנו?
טוני הגיע לתחתית גרם המדרגות והחל מתקרב לעבר קרו.
הוא נעצר קרוב אליה עד כדי כך שהיא הריחה את הדאורדורנט שלו.
"תראי לי את הידיים שלך."
"לא זה בסדר. אני חושבת שהדימום נעצר קצת." היא משכה את ידיה מאחורי גבה והוסיפה, "תדאג לג'ורג', ולעצור את איסבלה וכריסטופר. אתה לא צריך לדאוג לי."
הוא נאנח. "אל תקשי עליי. אני רוצה לדאוג לך וכך אני אעשה. עכשיו תתני לי לראות את הידיים שלך."
היא נשכה את שפתה והושיטה את שתיי זרועותיה לעברו.
הוא החל מסיר את חתיכת הבד שהיא קשרה כדי לעצור את זרימת הדם.
היא עצרה צעקה כשהבד הורד מהפצעים, משפשף אותם, וחושף את המקומות בהם נכנסו המסמרים לידיה.
הוא בחן את הפצעים ואז קשר שוב את הבד מסביב לידיה.
"הדימום הפסיק, ואני אחטא את הפצעים אחרי שנדאג שורה בלה לא תוכל לפגוע בך יותר." הוא אחז בפניה בין שתי ידיו ונשק קלות לשפתיה.
"אני אדאג שהיא לא תוכל להטריד אותך יותר."
ורה בלה מלמלה "ואיך תעשה את זה? תהרוג אותי?"
טוני פנה אליה.
כשורה בלה ראתה את הכעס הקר ואת הרצינות בפניו, היא אמרה "אם תעשה את זה קרו לא תוכל לסלוח לך לעולם, אתה תהיה עם הדם שלי על הידיים שלך. המצפון שלה יהרוג אותה."
"אני לא חושבת שזה יפריע לי. טוני, אתה חופשי להרוג אותה." טוני בחן את פניה, ונאנח שוב.
"אני לא אהרוג אותה. למרות שזאת היא, ושאת לא רוצה לראות אותה חיה ברגע זה, אין דרך חזרה אחרי שלקחת חיים, ואני לא מתכוון לסכן את המעמד שלי בחייך בשביל מכשפה נקמנית זקנה." הוא פנה אל ורה בלה, "שלא תחשבי שצאת מזה בקלות. אני אדאג שתגיעי לכלא הנשים הכי גרוע והכי חומרני לנשים."
"אין לך הוכחות. לשום מעשה שעשיתי."
"למען האמת, יש לי. יש לי הקלטה שלך, כשאת מודה בכול הפשעים שלך, בזמן שקרו קשורה מדממת אל השולחן. אני חושב שזה מספיק חמור בשביל לדאוג שתישארי בכלא במשך כול חייך. ואם תנסי לעשות משהו מהכלא, אני אשים פרס כספי כול כך גבוה על ראשך, שלא יעברו 24 שעות לפני שימצאו אותך תלויה בתא שלך. הבנת?"
ורה בלה הביטה בו בהלם, שהפך לזעם עם כול שנייה שעברה.
טוני הרים את קרו מהשולחן והחל עולה במדרגות, כשג'ורג' עולה אחריו.
קרו נראית כול כך שבירה, כול כך עדינה. כול כך חיוורת. הדם של קרו לכלך את ידיו, והוא הרגיש את כעסו כלפי ורה בלה גובר.
אל תיתן לכעס לשלוט בך. אתה חייב לשלוט בכעס שלך. אתה חייב להוציא מכאן את קרו ולבדוק את הנזק, הגופני והנפשי שורה בלה עשתה.
קרו השעינה את ראשה על כתפו של טוני ועצמה את עיניה. זה היה יום ארוך, אבל אני סוף- סוף יכולה להירגע אני במקום בטוח. עם טוני.
עיניה נשארו עצומות גם אחרי שטוני יצא מהמבנה, משאי את המעצר של ורה בלה לאחרים, שם את קרו וג'ורג' בראש רשימת העדיפויות שלו.
בחוץ כבר ניצבו ניידות של המשטרה שויקו הזמין ואמבולנס, הוא וג'ורג' התעלמו מהניידות ומהשוטרים שהסתובבו באזור ופנו אל האמבולנס.
"ג'ורג'. תיכנס, אחרי זה נכניס את קרו."
כשג'ורג' עמד להתנגד טוני הוסיף "תמהר כדי שנכניס את קרו."
טוני התיישב על קצה האמבולנס, ובחן את קרו.
היא התעלפה? לא, היא סתם ישנה. זה באמת היה יום קשה בשבילה. הוא נאנח וחייך חיוך קטן. לפחות זה נגמר. קרו בטוחה.
כשקרו התעוררה, למספר רגעים היא לא זכרה היכן היא נמצאת. היא הביטה סביבה וראתה את החדר שלה בווילה של טוני. היא הדליקה את האור, קמה ובחנה את הפיג'מה הנקייה שהייתה עליה, ואז מחפשת את כתם הדם שנוצר כתוצאה מהקרב שלה עם הבריון. אך הקיר היה נקי, וכשהיא התקרבה אליו, היא הריחה ריח קלוש של צבע שנשאר. היא נגעה בקיר, ובחנה את אצבעותיה. ידיה היו נקיות. הצבע היה יבש, וכתם הדם נעלם, נמחק עם הצבע. היא הרגישה מוזר, מצד אחד, הקלה, על כך שהאיום הוסר מעליה, מצד שני, היא הרגישה דגדוג של דאגה בבטנה. יש לי הרגשה שמשהו רע קרה, או עומד לקרות. אבל אני זוכרת שורה בלה נאסרה, או לפחות עמדה להיאסר, וג'ורג' היה בסדר, פחות או יותר. וטוני. גם הוא נראה בסדר. עייף, אבל בסדר. אז למה אני מרגישה את ההרגשה הזאת?
לאחר שלא מצאה לשאלה תשובה, היא פנתה אל הארון, ולבשה טרנינג במקום הפיג'מה.
כשפתחה את הדלת היא שמעה קולות ממורד המדרגות.
היא הציצה וראתה את הילרי יושבת על אחת הספות, כשויקו לצידה, וטוני יושב על ספה מולם.
הילרי הבחינה בה "קרו." היא קפצה מהספה ומיהרה לחבקה.
"מה שלומך? את.. בסדר? היו לך חלומות? למה לא סיפרת לי על כול הצרות שלך? הייתי כול כך מודאגת." כשהילרי עצרה לשאיפת אוויר, קרו צחקה ואמרה "רגע, רגע, היל, שאלה- שאלה! אני לא יכולה לענות לך על הכול בבת אחת. דבר ראשון אני בסדר, ולא, לא היו לי שום חלומות, ולא סיפרתי לך על זה בגלל שידעתי שתדאגי כול כך, חוץ מזה, היה לך את החתונה על הראש, ולא רציתי להטריד אותך סתם. הנה, תראי, עובדה שטוני הצליח לפתור את הבעיה! אז את רואה, הכול בסדר!"
"ויקו עזר להציל אותך, רק בזכותו מצאו אתכם כול כך מהר, אותך ואת ג'ורג'. "
"באמת?" קרו פנתה אל ויקו ואמרה לו "תודה, ויקו!"
"בכול אופן, דחינו את החתונה, כדי שתוכלי להשתתף בה, ויש לי כול כך הרבה לספר לך, ואת חייבת לספר לי איך את מרגישה לורה בלה, כלומר, איסבלה." הילרי תיקנה את עצמה. והוסיפה "ככה טוני קורא לה." לאחר שקרו הביטה בה מבולבלת.
"טוב, הילרי, אני חושב שכדאי שקודם קרו תאכל ארוחת ערב היא לא אכלה כבר כמעט 24 שעות."
"נכון, קרו, את צריכה לאכול!" הילרי אחזה בידה של קרו ומשכה אותה לכיוון המטבח.
כשקרו ישבה ואכלה את ארוחת הערב, הילרי עדכנה אותה בכול מה שקרה בזמן שהיא נעדרה וישנה.
"אז החתונה תתרחש בסוף השבוע?"
"כן, בעוד שלושה ימים, וטוני הסכים שאני ואת נישאר פה בגלל שלחתן אסור לראות את הכלה לפני החתונה. אוה קרו, אני כבר לא יכולה לחכות." היא צחקה.
קרו חייכה אליה, והמשיכה לאכול, בעוד הילרי מדברת עוד ועוד, לא מבחינה בעובדה שקרו הפסיקה להקשיב.
מעניין מה יקרה עכשיו. לא עם איסבלה, אלא עם טוני. עכשיו כשהוא לא צריך להגן עליי... אחרי החתונה אני צריכה ללכת? להישאר? מה יהיה בינינו עכשיו, כשאין את הדאגה מאיסבלה מעל לראשנו?
זהו....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: