אני מצטערת שלא עידכנתי די הרבה זמן.
טוב היום אין לי ממש מה לומר:)
אז הנה הפרק ^^
פרק 33
הסוף של הכול. למה הכול חייב להיגמר כך? היא השעינה את ראשה על החלון ונכנעה, סוף- סוף, לדמעות המצטברות, נותנת להן לזלוג לאורך לחייה ולהגיע לצווארה ולחולצתה. לא היתה בה מספיק אנרגיה אפילו כדי למחות אותן.
שבועיים אחרי...
היא ישבה ליד שולחנה, בתפקיד החדש שלה, בתור דוגמנית הבית של החברה.
היא אומנם לא ידעה את זה, אבל הבוסים הגדולים התרשמו מאוד מהתמונות שלה, והיא קודמה.
שון הבחין בזה. בחוסר האנרגיה שלה, בעצבות ובכאב שלה. הוא ידע מי ומה גרם לזה, וכאב על כך שאין ביכולתו לעזור לה.
הם ישבו ביחד בבית הקפה הישן והוא ניסה לעודד אותה.
"את תראי קרו, הזמן משפיע על הזיכרונות."
"אני יודעת, אבל בינתיים זה כואב כול כך. אני כול כך אוהבת אותו. אני מקווה שיום אחד אני אוכל לזכור אותו בלי לרצות לפרוץ בבכי על הרצפה." היא נאנחה והביטה בשון בעיניים עגמומיות.
"יש משהו שאני יכול לעשות?" הוא ליטף בידו את פניה.
"אני מצטערת. לא התכוונתי לדכא אותך."
הוא חייך קלות. "אני אוהב אותך, ודואג לך. את לעולם לא תדכאי אותי. אבל אני רוצה לראות אותך מאושרת."
הוא נאנח "אין שום דבר שיכול להקל על הכאב שלך?"
"זה כלום, זה פשוט שאני מתגעגעת אליו. כול כך. עד שזה כואב."
"תמיד שמעתי ששברון לב כואב ממוות."
"הם צדקו." היא הביטה בעיניו בעגמומיות. "אבל אולי אני אוכל לאחות מעט את הפצעים, באמצעות חברים טובים, וקצת עבודה מתישה."
"את מתכוונת לומר שאין דבר ביכולתי שאני יכול לעשות, ושלעולם הלב שלך לא יהיה שלם לגמרי."
"בדיוק. התגעגעתי אלייך. ואל היכולות שלך לנחש את מה שאני חושבת."
הוא קם והתיישב במושב לידה "יהיה בסדר, אהובה. תני לנו, החברים שלך לדאוג לך." הוא חיבק אותה אליו, וליטף את ראשה כמו אח גדול.
אל תבכי- שלא תעזי לבכות. תאטמי את עצמך, תעלי חיוך על הפנים, אסור שהוא יראה כמה זה כואב.
כשהיא התרחקה ממנו חיוך קל ניסוך על פניה, מסכה שהיא החזיקה במקום.
וכששון קם, היא ראתה שהצליחה לעבוד עליו. הוא לא הבחין. הוא לא הבחין בסערה שקרתה בתוכה.
היא פתחה את הדלת של הדירה שלה, שהייתה מאוד שקטה, למרות נוכחותו של רוקי, בגלל שהילרי כבר לא הייתה שם כדי להאיר אותה.
רוקי רץ בנפנוף זנב אל הדלת, מברך אותה לשלום.
היא התכופפה וליטפה את גבו.
"היי רוקי."
היא זרקה את המפתחות על הדלפק והלכה למטבח.
היא מילאה מים בכוס והחלה שותה כששמעה קול מאחוריה. "למה עזבת?"
הכוס נפלה מבין ידיה על הרצפה.
למזלה הכוס הייתה עשויה פלסטיק כך שהיא לא נשברה, והרצפה רק נרטבה. רוקי בא והחל ללקק את המים. קרו הרחיקה אותה מהשלולית ויגבה את המים במטלית ."החלטתי לתת לך מתנה ולהתחפף. חשבתי שזה יקל עלייך קצת."
"יקל עליי?"
"כן," היא קמה והשליכה את המטלית לכיור. "עם מריה. היא לא אהבה את העובדה שאני שם." היא הסתובבה וראתה שהוא יושב על אחת מהספות בסלון שלה, מסתכל עליה. פניו קשים, קרים.
"מה מריה קשורה לזה?" עיניו הצטמצמו. "אל תחפשי תירוצים."
"אבל זאת האמת."
"תפסיקי להאשים את מריה!" הוא קרא אליה בכעס. "זאת לא אשמתה- אפילו לא הייתה לך ההגינות להיפרד ממני, להגיד לי שאת הולכת! אני צריך לגלות את זה דרך ג'ורג'. mios dio*, כמה אנוכית את יכולה להיות?!"
"אני אנוכית? אני!" היא צעקה עליו.
"כן! את." הוא קם "ועוד אחרי שטרחתי להציל אותך. איך את יכולה פשוט לעזוב אותי? ואפילו לא לומר שלום?!"
"שלום! מה שהיה בינינו היה טעות. אחת שלא תחזור על עצמה. אז תעשה לעצמך טובה ותסתלק." היא צעקה. מריה צדקה. עכשיו אני נאלצת לגלות את האמת ממנו. באמת הייתי טרחה.
"אולי אני באמת אלך." הוא אמר והתקדם לעבר הדלת.
"תלך."היא מלמלה עם דמעות בעיניים. אחרי כול הזמן שבזבזתי בגעגועים אלייך. אידיוט אחד.
הוא יצא וטרק אחריו את הדלת.
קרו התפרקה על הרצפה בדמעות. "טעות אחת גדולה... מה קרה לנו?" היא מלמלה. רוקי דחף את ראשו מעבר לידיה שהקיפו את גופה בהגנה וחיכך בה את זרבוביתו בדאגה.
"אוה רוקי," היא הקיפה בידיה את צווארו. "רק אתה נשארת." היא הרימה אותו ונגררה לחדר שלה, סגרה את הדלת ונשענת עליה. הדמעות ממשיכות לזלוג.
"ג'ורג'."
"כן טוני?"
"אני לא מבין את האישה הזאת." הוא אמר בחוסר סבלנות.
"נתתי לה הכול, הצלתי אותה מורה בלה, אפילו נתתי לה הזדמנות נוספת אחרי שהיא עזבה אותי, אבל היא עדיין לא מרוצה וממשיכה להאשים את מריה."
"היא סיפרה לך על מריה?"
"מה זאת אומרת סיפרה?" טוני אמר בחשדנות.
"אז אני מניח שלא שמת לב."
"ג'ורג', תפסיק לדבר ברמזים! תספר לי מה לעזאזל קורה כאן!"
"זאת מריה. היא... מאוהבת בך מהרגע שבו היא הפכה לחלק ממשק הבית שלך."
"נו, אז מה? היא יודעת שזה חד צדדי."
ג'ורג' צחק בפרץ צחוק קצר וציני. "ונראה לך שהיא בסדר עם זה? כי היא לא. ומרגע שהיא פגשה את "היריבה" שלה, קרו, היא לא הפסיקה לנסות להגיע אליה, לפגוע בנקודות החלשות שלה. אין לך מושג, אה? לא שמעת דבר ממה שהיא אמרה לקרו?"
טוני הקשיב בדממה, והרהר בכעס על החדשות ששמע.
"טוני? אתה עדיין על הקו?"
"כן ג'ורג'. אני רוצה לדעת כול מה שאתה יודע."
"טוב, טוני. בוא נתחיל עם העניין הכי חשוב. קרו אוהבת אותך, טוני. היית צריך לראות איך היא סבלה כשחשבה שהיא נטל, ושהיא צריכה ללכת...."
טוני לא אמר מילה, בזמן שג'ורג' פרס את כול מעשיה ומילותיה של מריה. כול התחבולות וכול השקרים שסיפרה במטרה להשיג את מטרתה. הוא סיפר לו על הסצנה בחדר הכניסה, ובכאב בעיניה של קרו כשביקשה ממנו לשמור על טוני. הוא סיפר לו על היריבות בין מארק לבינו.
כשטוני סיים לשמוע הכול הוא היסה את מצחו באמצעות אגודלו ואצבעו, מנסה להדחיק את כאב הראש שהחל להתפתח.
"עכשיו כשסיימת לשמוע הכול, מה אתה הולך לעשות עם המידע הזה? אה, טוני?"
"אל תדאג אני עובד על תוכנית. אני מתכוון לפתור הכול. את כול הבעיות. ובגדול. זה ייקח קצת זמן לארגן את זה, אבל זה יהיה שווה את זה." חיוך קשה ניסוך על פניו. "זה יהיה שווה כול שנייה."
* mios dio- אלוהים אדירים.
אז איך זה היה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: