היום אני לא אחפור הרבה:)
הנה הפרק, אני מקווה שתהנו ^ ^
פרק 23
בזמן שהוא יצא ברכב שלו מהווילה, הוא הרגיש רטט של אי נוחות. הוא לא רצה להשאיר את קרו מאחוריו, בלעדיו.
הוא ידע שזה נוגע גם בכך שהוא נוסע הרחק מקרו, עם מייקל.
האיש הזה עצבן אותו, בין אם זה המראה, הגישה, או הידיעה שהוא היה עלול להפסיד את קרו אם היא הייתה מחליטה ללכת איתו. לפחות הוא איתי ולא איתה, כאן אני אוכל להשגיח עליו, רחוק מקרו.
מייקל הביט בטוני, בוחן את התנועות המעט עצבניות ואת הבעת הפנים, ויכול היה רק לנחש מה הולך בליבו של זה. לא נוח לו שאני פה לצידו, הוא חשב, אבל הוא מעדיף שאני אהיה פה ולא עם קרו, אני מהווה לדעתו איום לקשר שביניהם. אז הוא לא כל כך בטוח בקשר ביניהם כמו שהוא אמר. מייקל חשב בזחיחות, וכמעט חייך.
הוא בחן את הנוף בחוץ, לא יודע לאן בדיוק הם נוסעים. טוני לא אמר כלום. מעניין אם הוא סיפר לה עליי, אני מוכן להתערב שלא... הוא יודע שהוא יפסיד מזה, במיוחד אם היחסים שלהם כל כך רעועים.
טוני הביט לשנייה הצידה וראה את הבעת פניו של מייקל לצידו. הוא חרק את שיניו יודע בדיוק על מה הוא חושב. הבעת פניו של הבחור הייתה חולמנית, חיוך היה נסוך על פניו והוא בהה בחצי פנים החוצה.
הוא חולם עליה.טוני חשב לעצמו, אף פעם לא הייתי קנאי, אולי רכושני, אבל לא קנאי, היא מעוררת בי את הרגשות האלו. אני רק רוצה שהוא יפסיק לחשוב עליה, לראות אותה בדמיונו. מי יודע מה הולך בתוך הראש שלו?!
בזווית עינו מייקל ראה את טוני מתעצבן, ואת פניו משנות מעט את צבען בכעס.
הוא נשך את שפתיו כדי להחניק צחקוק הוא מקנא, עכשיו הוא מבין איך הרגשתי כששמעתי שהיא תחת חסותו, ושהוא שכב איתה. המחשבה גרמה לו לשני תגובות, הוא רצה לצחוק על הכאב של טוני, אבל לצרוח עליו, להכות אותו עד אובדן הכרה. איך הם יעבדו ביחד?
טוני נהם לפני שהצליח לשלוט על עצמו. אם הוא ימשיך לחייך ככה, הוא חשב, אני פשוט אעצור בצד ואמחק לו את החיוך מהפנים באמצעות כל עשר האצבעות שלי.
אחרי כמה דקות נוספות של מחשבה, ואחרי שהחיוך של מייקל הפך לגיחוך קל, טוני כבר לא הצליח לסבול את זה יותר, הוא החל מאט ועוצר בצד הדרך.
"מה קרה?" פניו של מייקל הרצינו והוא הביט ישר בפניו של טוני, החיוך נעלם מפניו.
"אני לא יכול להמשיך ככה יותר, אני יודע בדיוק מה עשית כל הזמן הזה שנסענו, וזה פשוט עולה לי על העצבים."
"מה?" אמר מייקל בתמימות.
"אל תגיד לי מה! ראיתי את ההבעה שהייתה לך על הפרצוף, ואני יודע בדיוק מה חשבת! תפסיק לפנטז על קרו! היא כבר שלי, ואני לא בן אדם שיכול לחלוק!"
"בגלל זה היית כל כך לא בטוח?! אני חושב שאתה לא בטוח שקרו תבחר בך ולא בי!"
קולו של טוני היה נמוך, רק מעט יותר מלחישה, אך הוא היה כה קר, כה קשה.
"אני יודע שקרו תבחר בי. אני לא פוחד בכלל מהשאלה הזאת."
"אז אתה בטח מקנא!" מייקל הרים את קולו "אחרי הכול, יש לי עבר עם קרו."
החיוך שנסוך על פניו של טוני היה קר וקשוח "כן ועם כול העבר שלכם ביחד, עדיין היא לא נתנה לך כלום מעצמה, והיא הייתה יותר פתוחה בזמן הקצר שלנו ביחד, מאשר בכול הזמן הארוך שהיה לכם."
מייקל אגרף את ידיו. "אתה מקנא לה, אבל אני מבטיח לך, שאחרי שכול הפרשה הזאת תיגמר היא תחזור איתי לארה"ב ואתה לא תראה אותה יותר."
"או, כן, ואם אתה שואל את עצמך, כשהייתי במיטה עם קרו היא נתנה לי את עצמה, את כול כולה, וזה היה נפלא."
מייקל הזועם ניסה לפגוע בטוני עם ידו המאוגרפת, אך טוני תפס את ידו בזמן והפנה אותה מגופו אל המושב מאחוריו. ידו השנייה של מייקל באה מהצד השני, אך טוני עצר גם את זו בזמן.
"שים לב לאן אתה מכוון את אלו." טוני אמר בציניות והרגיש מרוצה כשראה שמייקל לא שולט בעצמו ושהוא מקנא ביחסים בינו ובין קרו.
"לא כל כך קר רוח, אה מייקל?" החיוך שלו היה מלא בארס. "אתה תראה שקרו לא תלך איתך. מה שיש לי ולה יותר חשוב מאיזו ידידות ביניכם."
"עובדה שלא אמרת לה שאני כאן, ולא נתת לי לראות אותה לפני שיצאנו! אז אל תבלבל לי במוח על הידידות שבינינו."
החיוך על פניו של טוני רק התרחב והוא התחיל לנהוג שוב, חזר אל הכביש ואל קצב הנהיגה הקודם.
מייקל בחן אותו זועם ומבולבל.
"זהו, שאמרתי לה שהיית שם. והיא לא אמרה מילה עליך. חוץ מזיק של זיהוי, כלומר. מצטער לנפץ לך את האשליות."
טוני הרגיש יותר בטוח בעצמו, עכשיו כשהוא ידע שהאיש שלצידו לא יותר בטוח ממנו ביחסים ובבחירה של קרו.
הם המשיכו לנסוע בשתיקה, טוני מרוצה מהעובדה שהחיוך על פניו של מייקל נמחק, ושהוא התבשל במיץ של עצמו.
מייקל לא הפסיק לזעום, בכול שאר הנסיעה, דמותה העדינה של קרו בזרועותיו השחומות של טוני עולות בראשו, אך הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על כך.
היא התעוררה בחדרה הריק, הצבוע בצבעי השקיעה.
טוני, היא חשבה, הוא הלך כדי להגן עליי.
לפתע הדלת נפתחה וראשו של ג'ורג' הציץ פנימה.
הוא חייך אליה, והיא השיבה חיוך מהוסס.
"אני רואה שלא הערתי אותך, יופי, לא אכלת כבר יום שלם." הוא הכניס פנימה מגש והוסיף "אז הבאתי לך משהו לאכול."
"ג'ורג'."היא היססה. "טוני נסע עם מייקל, נכון?"
ג'ורג' הרצין והנהן.
"טוני אמר כשהוא יחזור אנחנו נצטרך לערוך שיחה רצינית, אבל אני לא בטוחה מה קורה, אני לא בטוחה מה אני מרגישה." היא משכה בכתפיה. "אולי תעזור לי?"
ג'ורג' נשך את שפתו, מחווה שלא הייתה מתאימה לו.
"קרו, אני לא רוצה להתערב, אבל רק את תוכלי להחליט. אני מציע שתחשבי על זה, אני אשאיר אותך לאכול לבדך, את יכולה לבוא לדבר איתי, אבל אני רוצה שתחשבי על זה קצת בעצמך קודם. אני אהיה למטה." הוא שלח אליה חיוך מהיר ועזב אל החדר.
קרו נאנחה וקירבה אליה את המגש.
טוב, קרו, מה את רוצה? היא העבירה את ידה בשיערה ואז החלה להרהר על טוני, על מעשיו ברגעים אלו.
היחסים בינינו היו מוזרים, מאוד מוזרים, כבר מההתחלה. טוני לא חיזר אחרי באיטיות, אלא פשוט הסתער על המטרה.. במקרה הזה, עליי. אבל הוא אף פעם לא הכריח אותי לעשות משהו שלא רציתי. הוא רק.. נישק אותי, וחיבק אותי, וגירה אותי. אבל למרות שלפעמים כאב לו מרוב גירוי, הוא לא ניסה להכריח אותי.
ותמיד כשהוא בסביבה, אני משתגעת, אני מתנהגת מוזר.
וזה לא רק כי הוא שחצן ומעצבן. אף אחד לא הצליח להגיע אליי ככה. כמו בלילה ההוא. בפעם הראשונה שלנו. הוא ניחם אותי, והוא הבין אותי, הוא ידע מה אני מרגישה.
הוא יודע שיש לו כוח עליי, אבל הוא בדרך כלל לא מנצל את זה אלא רק כדי להגן עליי.
הוא סוחף אותי, לא רק נוגע בנשמה שלי, אלא ממש סוחף אותי איתו..
הוא דואג לי, לטובתי, לחיי. אני מרגישה את התשוקה שלו אליי ואת החיבה שלו, במבטים הכי קטנים.
היא הרגישה לחות בזוויות עיניה. אני בוכה! למה?! למה אני בוכה? היא חשבה לעצמה.
טוני... הבכי התחזק ושבילי דמעות נוצרו על לחייה, נהפכים למפלי דמעות.
מה קורה איתי? אני משתגעת. אבל... כל התנודות האלו במצבי הרוח, הרגשנות, הרגשות שיש לי כשטוני בסביבה, ועכשיו כשהוא איננו... כל זה יכול לומר רק דבר אחד.... אנחה ברחה מבין שפתותיה.
אני מאוהבת בטוני לוקריצ'יו.
מקווה שנהנתם! (;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: