בפרק יש כמה קטעים טיפונת... מרוממי רוח (לחלק מאיתנו) כמו שאני קוראת לזה, או סוטים כמו שאחרים קוראים לזה.
אבל תתרגלו, זה יהיה פרועעעעעעעע! סתם לא, כאילו כן, אבל לא עד כדי כך. תהנו D:

התחלתי להיות קצת רעבה אז הכנסתי פיצה קטנה קפואה לתנור.
התחיל להיות ממש חם והמזגן לא עבד. וגם מסריח. ריח של שרוף. "פאק! הפיצה!" קמתי מהספה בשנייה ורצתי למטבח. פתחתי את התנור ויצא ממנו ענן של עשן והגלאי התחיל לצפצף.
"פאק פאק פאק, לעזאזל..." מלמלתי בחוסר אונים והשפרצתי מים על התנור כדי לכבות את האש הקטנה ששרפה את הנייר אפייה. אני חושבת שהרסתי את התנור כי עפו מלא גיצים כשהשפרצתי את המים.
"מה קרה???" טום שאל בפאניקה כשהרמתי את הטלפון.
"מה אתה, קורא מחשבות או משהו?" הרמתי גבה.
"לא, אבל כשהגלאי עשן עובד זה מצלצל אוטומטית לטלפון שלי" הוא עדיין היה בפאניקה.
"רק שרפתי פיצה בטעות... ואת התנור... לא ביג דיל..." גלגלתי עיניים בתמימות כאילו הוא רואה אותי עכשיו.
"היילי!" הוא ניסה להישמע זועף וקשוח אבל הוא לא. איזה חמוד. "אני כבר מגיע"
"אין צורך, הכל בסדר. אתה זוכר שההורים שלי באים היום בערב אגב?" נשמעו כמה מלמולים ברקע.
"אהה..." הוא זייף שיעול "אני לא מרגיש טוב... אולי נדחה את זה?" גלגלתי עיניים בחיוך והוא צחקק לו ברקע
"מה אני אגיד להם? שאתה חולה? אם מישהו היה מת זה היה יותר משכנע" צחקתי.

-
"זוקי מתה!" דאגי פתח את דלת הכניסה בחוזקה וצעק בפנים אומללות.
"אוו דאגוס..." טפחתי לו על הכתף כדי שירגע והובלתי אותו לסלון. "תזכיר לי לא לפתוח פה לשטן יותר טוב?"
"מה?" הוא מלמל בחוסר הבנה, מושך באפו.
"אה.. לא משנה" מלמלתי ושמתי את ידי על כתפו שוב. נראה היה שהוא בכלל לא הקשיב לי.
"היא הייתה.. הפוכה, עם העיינים כאלה פתוחות ו... ו..." הוא התחיל לייבב והרטיב לי את החולצה מהדמעות שלו.
"איפה טימותי?!" הצווחה שלו הקפיצה אותי לרגע.
"אהה... למעלה, הוא כבר יור - " הוא קטע אותי וקם בפנים זועפות ואומללות ועלה למעלה.

"הלו, אמא?" שוב נשמעו מלמולים של גבר ואישה על הקו.
"אני חושבת שנצטרך לדחות את ארוחת הערב לפעם אחרת. דאגי ממש צריך אותנו היום..." הסטתי את מבטי לטום שחיבק וניחם את דאגי בסלון. הם נראו כמו זוג הומואים אבל זה הדליק אותי משום מה.
"אני מבינה" היא צחקה, "תמסרי לו שאנחנו משתתפים בצערו"
"את יודעת מה קרה?" שאלתי בבלבול.
"כן, הוא התקשר ובכה לי בטלפון בטענה שאף אחד לא שם לב אליו. אבל זה בסדר, נקבע לפעם אחרת"
"אוקיי. להתראות" חייכתי וניתקתי את הטלפון.
מסתבר שדאגי נרדם לטום בידיים והלחיים שלו עדיין היו רטובות מדמעות. סחבנו אותו לחדר האורחים והוא פלט נחירה כל כמה רגעים, כמה מלבב.
"יקח לו זמן להתאושש מזה" טום גיחך קלות.

"מצטערת על התנור" מלמלתי במבוכה כשטום ניגש למרפסת עם 2 כוסות קפה אחרי שעה בערך ששיכנענו את דאגי ללכת הביתה. הדירה הייתה בקומה ממש גבוהה ויכלו לראות חלק ממש גדול מהעיר.
"זה פשוט המקום הכי מדהים בעולם" אמרתי בלחש אחרי כמה זמן של בהייה בנוף.
"כן, עיר מדהימה" הוא חייך.
לא הרגשנו שהזמן עבר ואיך שהוא הגענו לדבר על מיניות וסקס.
"אז מסתבר שאני ממש חרמנית כשאני שיכורה?"
"מאוד" הוא המשיך, "ושהיית בשלישייה פעם ש – "
נחנקתי מהקפה והתחלתי להשתעל. "אוקיי, מה?"
הוא צחק צחוק מתגלגל. חשבתי עד כמה חמוד הוא נראה ככה אבל רק חיכיתי שהוא ידבר.
"היית... היינו בשלישייה פעם. עם... אה... דני. זה היה דני? אני לא בטוח. מה שכן, היינו ממש ממש ממש שיכורים. ממש".
הסתכלתי עליו בהלם ולקחתי עוד לגימה מהקפה.
הוא הסתכל עליי כמה רגעים עד שהתחלתי להפתקע מצחוק וגם הוא.
הנדתי בראשי בגלגול עיניים "אני ממש מאבדת שליטה כשאני שיכורה, הא?"
"כן," הוא עדיין צחק, "אבל אני אוהב את זה" הוא חייך. חייכתי אליו בחזרה והפניתי את ראשי לעבר הנוף.
"וגם כשאת לא שיכורה..." הוא מלמל, כאילו לעצמו, אבל עדיין שמעתי.
הרמתי גבה ועיניי הוסטו לעברו. הוא הסתכל קדימה על הבניינים אבל יכולתי לראות את החצי חיוך שעלה על קצה שפתיו.
עייפות קלה נחתה עליי פתאום. הנחתי את ראשי על כתפו בחיוך ועצמתי עיניים. הרוח גברה והיה אפשר להרגיש אותה עפה על הפרצוף ברכות.
נרדמתי די במהירות שם במרפסת וטום שוב סחב אותי כל הדרך לחדר.
הוא השכיב אותי על המיטה ונעצר מעליי, מביט בי כמה רגעים. הוא רכן לתת לי נשיקה על הלחי אבל הסטתי את ראשי והוא נתן לי נשיקה רכה על השפתיים. לא ישנתי ממש עמוק אז הרגשתי את זה.
פתחתי את עיניי קלות בחיוך.
"התגעגעתי אלייך" הוא רכן על ברכיו ונשען מולי על המיטה.
"אני יודעת שקשה לך, אבל הכל יחזור אליי מהר. אני מבטיחה" ליטפתי את הגומה שלו שכל פעם שראיתי אותו מחייך היה לי חשק לטרוף אותה.
לרגע הוא התמקד לי בעיניים ועברה לי צמרמורת מוזרה בגוף אבל אהבתי את זה.
"נלך לישון? כבר נהיה קצת מאוחר" הוא אמר.
"אני כבר במיטה" גיחכתי. הוא הוריד את חולצתו ומכנסיו ונשאר עם בוקסר מצויר של בובספוג. כבר אמרתי שאני ממש אוהבת את הבוקסרים שלו? והקעקוע שלו... אלוהים.
הוא התכסה בשמיכה והתקרב אליי, הוא בא לכרוך את ידו סביבי אבל מיד התחרט. "אפשר?" הוא שאל בלחש.
רק הנהנתי בראשי בהסכמה. הייתי עם הגב אליו וכשהוא נצמד אליי עוד יותר ושם את ידו סביבי עברה בי אותה צמרמורת משכרת כמו מקודם.
התכרבלתי בתוכו, היה ממש קר באותו לילה למרות שזה קיץ. בחיי, המזג אוויר פה מוזר לפעמים.
מדי פעם פקחתי עין וראיתי אותו ישן בסיפוק עם חיוך, כאילו חיכה לזה המון זמן. ואני מוכרחה להודות שהרגשתי נורא נוח איתו, בתנוחה אינטימית כזו.
למרות שאני לא זוכרת ממנו הרבה, הרגשתי כאילו אני מכירה אותו הכי טוב בעולם ומרגישה איתו הכי נוח שאפשר.
עצמתי את עייני בחיוך ונרדמתי.

יום שבת. התעוררתי עם ראשי על החזה שלו, הוא עדיין ישן.
השעה הייתה בערך 1 בצהריים. הוא קם כמה דקות אחריי והכנתי בזריזות סלט וחביתות והתיישבנו לאכול.
"פיאסטההההההה!" דני פרץ לדירה, שוב, עם סומבררו על הראש וניענע את ידיו כאילו יש לו רעשנים ביד, שוב.
"אתה חייב להפסיק לעשות את זה" טום אמר אחרי שהפנים את ההפתעה.
"למה? זה כיף!" הוא הביט על הצלחות שלנו "ממתי אוכלים סלט וחביתה ב5 בצהריים?"
"על מה אתה מדבר? רק 1 עכשיו. ורק קמנו, אז זה ארוחת בוקר מאוחרת" אמרתי בבלבול.
הוא הלך לחדר שינה וחזר עם השעון המעורר ביד. "השעון שלכם מאחר, כבר 5!" הוא אמר בחיוך הענקי שלו.
"וואו, איזה שינה דפקנו" גיחכתי.
"מה 5? לעזאזל, קבעתי עם ג'ייסון ופלטצ' ב4 וחצי!" טום קם מהשולחן והתחיל להתארגן בטירוף.
"הוא תמיד ככה כשהוא מאחר?" שאלתי את דני בלחש.
"הוא אף פעם לא מאחר, אז... אפשר להגדיר את זה ככה." הוא הסתכל על טום במבט מוזר.
"בקיצור!" הוא צעק במטרה שגם טום ישמע מחדר השינה, "הולכים היום בלילה למועדון הכי טוב בלונדון! קולולולו!"
"קולולו-מה?" התאפקתי לא לצחוק.
"זה סבתא שלי לימדה אותי! היא חזרה מביקור בשטחים התימניים של ישראל. היא אמרה לי שאנחנו חייבים לבקר שם! הם מכינים ג'חחחחחחחחחחחנון!" הוא הדגיש את הח' במבטא בולטונרי כבד.
"אני לא בטוחה שטום יאהב את הרעיון אחרי התאונה, דני" אמרתי בניסיון לא לאכזב אותו.
"אני גם ככה לא יכול לבוא, אני אצטרך להישאר בסטודיו הלילה עם ג'ייסון כדי לעבוד על משהו." טום צעק מחדר השינה ואחרי כמה דקות יצא ממנו לבוש ומאורגן.
"אני רץ, תיהנו בלעדיי, רק אל תעשו שטויות. תקחו את הארי ולורן איתכם שידאגו שלא תשתו יותר מדי" הוא נפנף בידו לשלום ויצא במהירות מהדירה.

-23:00, במועדון-
"אמרתי לכם שזה המועדון הכי טוב בלונדון!" דני צעק לעברנו כשנכנסנו בגלל המוזיקה החזקה.
הוא צדק, המועדון היה ענק והיו לו כמה קומות עם מרפסות, בכל מקום רקדו, הבר היה ממש גדול בצורת עיגול ליד עמדת הדי-ג'יי.
הארי ולורן התיישבו על הבר ואני ודני הלכנו לרקוד.
"לא אמרתי לך כמה את יפה היום" הוא צעק לעברי שוב בחיוך שרמנטי למרות שהיינו די קרובים.
"אוו, תודה לך ג'ונס. גם אתה נראה לא רע בכלל" צעקתי חזרה.
לבשתי שמלה שחורה קצרה עם כתפיות דקות ואת שערי השחור והארוך השארתי פזור, ורק את הפוני שבד"כ היה מונח על הצד אספתי בסיכת זהב.
טום נתן לי אותה בבית החולים, הוא אמר לי שהיא הייתה שייכת לסבתא שלי ושתמיד הייתי שומרת אותה בקופסה שלא תיפגע.
דני לבש מכנס שחור, נעלי אולסטאר באדום כהה וחולצה אפורה כהה מכופתרת.
אחרי כמה דקות של ריקודים עברנו לבר. כששמנו לב שהארי ולורן כבר לא היו שם, דני הקפיץ את גבותיו לעברי ואני הנהנתי בהסכמה.
"איזה שובבים" הוא אמר.
"2 בירות בבקשה" פנינו לברמן והוא מזג לנו במהירות. שתינו עוד כמה בירות, אני אפילו לא זוכרת כמה, אבל קצת יותר מדי.
פתאום הייתי איתו במונית, מסטולים לגמרי, ודי מהר מצאתי את עצמי בחדר שינה שלו.
שכבנו באותו לילה.