סיפור:
עמיחי ותמר
לפני עשרים ושמונה שנים, בעין יהב שבעמק, היתה ילדה ושמה-תמר.
תמר היתה אז בכיתה י', כאשר עמיחי עבר לגור בקיבוץ.
עמיחי היה גבה קומה ויפה עד מאוד, אולם הוא היה ביישן ולא היתה לו חברה אל אף שהיה נחשק מאוד.
גם בעיני תמר עמיחי מצא חן, ולמה לא? הוא היה באמת מאוד נחמד. אך עמיחי, כמו לא שם לב, התעלם ממנה לחלוטין.
תמר שהיתה ילדה נבונה, הבינה שלעמיחי יש איזשהו סוד, שבגללו עמיחי אינו רוצה בבת זוג.
יום אחד אזרה תמר כוח בליבה ו... החליטה לעקוב אחרי עמיחי בצאתם מבית הספר, היא עקבה אחריו עד לביתו ולא גילתה דבר. תמר לא התייאשה, וניסתה שוב, כך בכל יום ויום.
עד שיום אחד, החליט עמיחי לעשות קיצור דרך בשביל מטעי התפוחים. תמר הבחינה שהוא נוטה ללכת מהר ומשתדל לא להריח את התפוחים.
סוף סוף הבינה תמר את הנטייה של עמיחי להתרחק מבנות, ועוד למחרת עמיחי הסכים להיות חבר שלה.
באותה תקופה כל הבנות השתמשו בשמפו בריח תפוחים, שהיה אז פופולרי מאוד.
ועמיחי היה אלרגי לתפוחים.
(147 מילים)
הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)
כינוי: