**NONAME**

לא עדכנתי כבר איזה שבוע(לא שמי יישמע יש כאן קוראים ,אבל עדיין)...

אז סתם רציתי לדבר על האסיפת הורים ועל אמא שלי,

אז ככה ביום רביעי הייתה לי אסיפת הורים,

ובאנו לכיתה ודיברנו עם המחנך והוא מתחיל לומר:"היא נראית לי לא מרוצה",ואז חשבתי שהוא אומר את זה בגלל המתמטיקה שלי שזה גרוע ובכלל בגלל שירד לי הממוצע סוף שנה שעברה ואולי שלא הצלחתי לעלות אותו, למרות שהוא עלה ב-5 נקודות(ווואווו),ואז אני כולי מחייכת חיוך מאולץ ומזוייף(המומחיות שלי),

ואז הוא אומר לאמא שלי ולי:"פעם היא הייתה קורנת כשהיא הייתה באה לביצפר , ועכשיו זה כאילו שהיא מתה לעוף ממנו ומכריחים אותה להיות פה", והוא עוד מוסיף:"בטח זה לא נראה לך,אבל את משפיעה הרבה מאוד על הסביבה שלך ועל כל הילדים שנמצאים איתך ולהרבה אנשים איכפת פה ממך,ואני ואמא שלך מאוד מחבבים אותך ודואגים לך",ואני בכלל חשבתי שהוא שונא אותי,אז מתברר שלא.

אז בקיצור ישבתי שם כולי אדומה ומבוישת,התאפקתי מאוד שלא לבכות(וזה היה ממש ממש ממש ממש קשה),

וכל דבר שהוא אמר חייכתי כזה, כי אחרי הכל אפילו לאמא שלי אני לא סיפרתי הכל רק אמרתי לה שקשה לי,ולא הייתי מתחילה לשפוך שם לפני המחנך(שהוא גם פסיכולוג),

ואז הוא אומר עליי:"היא לא ילדה שתתחיל ללכת מכות ולהתנהג באגרסיביות,היא פשוט תפגע בעצמה  וזה עלול להיגמר לא טוב", ואז ביקשתי ממנו את הציונים שלי והוא אמר:"שכרגע לא איכפת לי מציונים שלה,איכפת לי ממנה, כי באמת זה לא שווה ששהיא תהיה ככה"

הוא אומר לאמא שלי שיש כל מיני פתרונות כמו פסיכולוג קבוצות "תמיכה" ובוגרות שלמדו פסיכולוגיה, ואמא שלי כולה משחקת אותה(זה לא שלא איכפת לה , פשוט לא איכפת לה מספיק)"כן אני יודעת זה ברור שהיא צריכה עזרה היא אפילו פנתה אליי" זאתי גם כן עם כל החירטוטים שלה,רק לדבר היא יודעת, ומה תנחשו?!

אחרי האסיפת הורים אפילו עם כל מה "שאימוש" אמרה, המצב כרגיל אין אפילו שום מחשבה להביא לי איזה מישהו...

אוף היא כל כך מעצבנת אני כל כך שונאת אותה בתור אמא, איזה עצבים...

כל הזמן היא מדמה אותי אליה ואנחנו בכלל לא דומות אז שתפסיק.

אוף מה זה בא לי לקחת תעצמי ולהתנדף מהחור הסריח הזה (הבית עם המשפחה ה"מקסימה" וה"נפלאה" שלי)...