גם השמיים, הם לא הגבול :)

כשיצאתי טרקתי ת'דלת בלי כוונה
כעסתי כי כלום לא בסדר, אפילו אתה
איך לא ראית שאולי עובר עלי יותר מדי
איך לא הבנת שוודאי
גם אני נשברת זה גדול עלי

כשיצאתי טרקתי ת'דלת, בכיתי נורא
נשברתי כי כלום לא בסדר, שיקרתי לך
ולא ראיתי שאולי עובר עליך יותר מדי
איך לא עצרתי ומתי שכחתי אותך אחרי

בוא אלי
אני מחכה, אל תהיה רחוק
ואולי
לא ניתן לפחדים להוביל
כל החיים

יודעת שגם לפעמים טעיתי לא פעם
כעסתי שברתי הרסתי, נכנעתי לזעם
אבל בתוכי יש ילדה מאמצת אותך אל ליבה
בנשמתי הזכה לנצח אנצור את לבך

בוא אלי...

בוא נשכח את הכל
נתחיל מהאפס
בוא ותן לי יד לגדול
איתך אין ביחד מדי
אז בוא עד אלי

בוא אלי...

אלוהים..

איפה אני? מי אני? מה קורה איתי?

כלום לא הולך, הכל נהרס..

וקשה. קשה לי להיות השונה שכלום לא הולך לה.

שהכל אצלה הרבה יותר מסובך. הרבה יותר "מאתגר".

כן, "מה שלא הורג אותך- מחשל אותך"

ואני מתחשלת כל יום וכל היום.

וזה לפעמים קשה ומייאש..

ולא, אני לא פסימית בכלל..

פשוט לא יודעת איך להתמודד כבר עם התקופה הזו..

דברים נראים טוב יותר..

כאילו סיימתי דברים שכלכך תיסכלו אותי

אבל נולדו בעקבות הדברים האלה דברים שיותר מתסכלים.

הנהיגה, לא יודעת למה כל כך קשה לי לנהוג כמו שאני יודעת,

באמת שאני לא יודעת..למה כל נהיגה מלווה בלחץ מטורף

שאני לא מצליחה להרגיע, בחוסר שקט, בפעולות שקורות מתוך חוסר היגיון?

מה יהיה הסוף איתי..?