3/2010
פרק 2
תודה על התגובות בפרק הקודם, באמת שימחתם אותי :)
Enjoy
~
מהפרק הקודם:
היא חתמה בכתב יד עדין ונשי את שמה; Jézabel Hardy. איזבל הארדי.
"מזל טוב." דניאל לחץ את ידה. "מתי תרצי להיכנס לדירה?"
"מחרתיים יהיה טוב?"
"מחרתיים יהיה מעולה."
"את יודעת מה שם האוכל?" שאל דניאל תוך כדי שהוא פותח את העניבה של הנערה ומוריד אותה ממנה.
"אנבל. אנבל קלרי." ענתה שרלוט ודניאל המשיך לפתוח את חולצה הלבנה, כפתור אחר כפתור.
"בתאבון, בל." הם התקרבו אל גרונה, דניאל ליקק אותו, מטה ומעלה ושרלוט עשתה כמותו. השניים פערו את פיהם ונעצו את שיניהם בגרונה של הנערה המבועתת וזאת פלטה זעקה מלאת פחד וצער, שכן אלו רגעיה האחרונים בחייה הקצרים, והם נלקחו בידיי שני ערפדים צמאי דם.
פרק 2-
"הצלחת להשכיר את הדירה?" שאלה שרלוט העירומה מתחת לשמיכה דקה בלבד בזמן שדניאל נעל את נעליו.
"בהחלט כן." הוא ענה לה וקם על רגליו. "עכשיו רשמית יש לנו משכורת מעשרים וחמש דירות."
"אל תשכח שהעבודה שלי גם היא משלמת את החשבונות!" היא ענתה בהתנשאות, גורמת לדניאל לצחקק בעודו נכנס אל האמבטיה.
"יקירה, צר לי לאכזב אותך, אבל זאת לא המשכורת שלך ממועדון חשפנות זול שמשלמת את החשבונות או את הבי.אם.וו שלך." הוא אמר תוך כדי שהכניס את עדשות הצבע החומות שלו לעיניו.
"המועדון הזה בכלל לא זול!" ענתה בהתרעמות. "אנשי עסקים חשובים מאוד ואפילו שרים מגיעים ממרחק במיוחד בשבילי!"
"אם כך איך זה שהמשכורת שלך כל כך קטנה?"
"היא לא קטנה כלל, היא בסך הכל מתבזבזת על בגדים, הרי אני לא יכולה ללכת לעבודה כשאני ערומה, לפחות לא בהתחלה. זה לגיטימי לחלוטין."
"מאוד. בכל מקרה, עליי ללכת. היום נכנסת הדיירת החדשה לדירה ואני חייב להיות שם." הוא פנה אל הדלת.
"זהו?" שאלה שרלוט בהתחנחנות.
"בסדר, בסדר." הוא חזר לאחור. "להתראות, יקירה."הוא התכופף ונשק לשפתיה.
"להתראות, יקירי." ענתה שרלוט, ודניאל מיהר לצאת מהבית.
"בוקר טוב, דני!" חייכה איזבל בפתח הדלת, שיערה קלוע לצמה סינית ולגופה אך ורק גופיה לבנה אשר הדגישה את החזה הגדול שלה וג'ינס גזור וקצר שחשף את רגליה הארוכות.
"בוקר טוב, בל, מה שלומך?" ענה לה דניאל בחיוך, משתדל להסתיר את העובדה שהוא עוצר עצמו מלהסתער עליה בכל רגע ולעשות בה כל מה שעולה לראשו.
"מעולה, המובילים בדיוק סיימו להעביר הכל."
"את מרוצה בינתיים מהדירה? יש כאן מקום לכל החפצים שלך?" דניאל הביט בקירות ווידא שאין שום שריטה או סימן שהותירו המובילים כשהכניסו כמה מהחפצים הגדולים של איזבל.
"כן, כן, הכל ממש נפלא." ענתה בחיוך.
"אני מבין שאת לבד, את רוצה שאעזור לך לפרוק?" הוא שאל בתקווה שיוכל לבלות עוד עם הבחורה היפהפייה ובתקווה שיוכלו לחנוך את חדר השינה (לא לצורכי שינה, כמובן).
"האמת היא שאני זקוקה נואשות לעזרה עם הארון החדש שיש להרכיב, אם תוכל." היא הצביעה על קופסת קרטון מלבנית, דקה וארוכה.
"אני אשמח." דניאל מיהר לפתוח את הקרטון ולהפריד את חלקי הארון. לא עברו חמש דקות והארון הורכב בלי שום בעיה.
"אתה טוב בזה, מה?" צחקקה איזבל. "אוי, עכשיו אנחנו צריכים להכניס אותו לחדר השינה. חבל שלא הרכבנו אותו שם..."
"אין בעיה." דניאל אחז בארון מהמרכז ונשא אותו בקלות לחדר השינה.
"איך לעזאזל הרמת אותו?! הוא שוקל מאה קילו!" קראה איזבל בהלם והתהלכה סביב דניאל. "אתה בסדר? נקעת משהו? אני חושבת שזה היה מוגזם. קיבינימט, למה לא אמרת לי לעזור לך?! אוי, גברים והמאצ'ו המטופש שלהם."
"אני בסדר גמור." צחק דניאל. "זה לא היה כלום, ברצינות."
"אני אמזוג לך כוס מים." מיהרה איזבל למטבח וזה נשך את שפתו התחתונה בחשש.
"לא, לא!" הוא הלך בעקבותיה. "אין צורך, אני לא צמא."
"שטויות, הרגע הרמת מאה קילו, אלוהים יודע איך." התעלמה איזבל ומזגה לו כוס מים גדולה.
"אני לא צמא, באמת. שתיתי היום ואכלתי, אני לא מסוגל להכניס כלום לפה, אפילו לא כוס מים."
"אתה בטוח? כי אני לא אמזוג לך אחת חדשה." היא ענתה בחיוך.
"כן," דניאל חייך גם הוא. "בטוח. יש עוד חפצים?"
"טוב, יש את הכוננית והשידה, אבל היא קטנה, שולחן האוכל די כבד ואני צריכה שתעזור לי להזיז את שולחן הקפה כדי שאוכל לפרוש את השטיח, כלומר, אם זה לא יותר מדי." שאלה איזבל במבוכה ודניאל ענה בחיוך "לא, כלל לא."
"נפלא, אז נתחיל עם שולחן האוכל, הוא די כבד אז-" משפטה של איזבל נקטע כשדניאל הרים את השולחן ושאל "איפה את רוצה אותו?"
"צמוד לקיר." היא מלמלה בהלם. "קיבינימט, איך אתה מרים את הדברים האלה?!"
"טוב, את יודעת..." הוא שפשף את ידיו זו בזו והתכונן לדבר הבא אך לא לפני שהוריד את חולצתו והשליך אותה על הספה, חושף פלג גוף עליון רזה אך מעט שרירי בתקווה שתגיד כן והמשיכה המינית הזו תהיה גם הדדית.
"יש נשים, אתה יודע, שהיו רואות בזה הטרדה מינית." היא אמרה בהומור בזמן שסידרה את הגופיה המעט שקופה שלבשה, גורמת לדניאל לגחך למשמע משפט זה.
"זו הטרדה מינית כשזה באמת מטריד אותך, את לא יכולה להגיד לי שאני מטריד." דניאל הזיז את שולחן הקפה מאזור הסלון ואפשר לאיזבל לפרוש את השטיח.
"ובכן..." היא גלגלה את השטיח על הרצפה ויישרה אותו.
"אוה, בחייך," הוא התחנחן. "את אומרת שאת לא נדלקת ממני?" הוא השיב את השולחן למקומו.
”תצטרך להתאמץ קצת יותר." היא יישרה את השולחן כך שיהיה בקו ישר בדיוק עם הספה והשטיח.
"ברצינות? אפילו לא קצת?!" הוא פירק את הקרטון המרובע שהיה מימינו והוציא ממנו את חלקי הכוננית.
"אולי קצת, אבל רק קצת." ענתה איזבל, מעלה חיוך על שפתיו של דניאל.
"זה יותר טוב." דניאל החל להרכיב את הכוננית ומדי פעם החליק המבט הפלרטטן בעיניו החומות אל איזבל.
"טוב, א-אני אעביר בינתיים את השידה לחדר שינה." הכריזה איזבל ונעמדה מולו.
"נפלא." דניאל סיים להרכיב את הכוננית והמשיך להביט באיזבל בעודו עומד.
"כן, אז..." היא הביטה מטה וגירדה בעורפה.
'עכשיו זו ההזדמנות שלך,' חשב לעצמו. 'קפוץ עליה! זרוק אותה למיטה, עשה בה כרצונך ושתה מדמה עד שלא תוכל לנשום.' הוא התקרב אליה והתכוון להניח עליה את ידו בדיוק כשאיזבל הסתובבה, לקחה את השידה הקטנה ונשאה אותה לחדר השינה. 'אידיוט.'
בפרק הבא-
"דניאל? זה אתה?"
"ואם לא היה לך אותי?"
"תירגע," הוא לחש לעצמו. "הם הולכים, רק תירגע."
שלוש דפיקות על חלון המושב ליד הנהג הפתיעו את דניאל.
~
אוי, המתח!
3> (:
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Eyes